אני עייפה.
מהבוקר אני עייפה. התעוררתי בעייפות, הלכתי לקנות איזו מתנה ליום הולדת שמתרחש מחר, ביקרתי בסופר, חזרתי הביתה לבשל וכן, איזו הפתעה, אני עדיין עייפה.
אני מנסה לפענח את המנגנון הזה, של השינה. יש לילות שעוברים עליי במעט מאוד שינה, ואני מקיצה מהם עירנית להפליא, ויש לילות בהם אני זוכה לשינה טובה, ומתעוררת בקושי, מתקשה להפריד את עצמי מהכריות ומקווה להתעורר תוך כדי תנועה. זה לא עובד.
כמובן שהאופציה הנעימה היא ללכת לנמנם ממש עכשיו, אבל שנת הצהריים אינה טובה עבורי. אני נשמטת לתוכה כאילו שאני נופלת לתוך בור סמיך. היקיצה גרועה אפילו יותר; אני מתעוררת מתוך סחרחורת, כבדות בלתי נסבלת מעיקה עליי, כאילו שעטפו את ראשי בתחבושת רטובה ודביקה והניחו אותי באמבט אדים שהנשימה קשה בו. אני מרגישה אבודה ונלעגת, מנסה לקבץ את הכוחות שאמורים להיות בי לאחר המנוחה ולא מוצאת, כעס בלתי מובן מלווה אותי ואני מחכה לשנת הלילה שתבוא ותיקח אותי אליה.
בקיצור, נראה לי שזה זמן לתה.
