מטען עודף

הוא יושב על הכסא, מול המחשב.

אני מתחתיו, על הרצפה.

הוא מקליד, בכלל לא שם לב אליי. אולי זה לכאורה, אולי זה באמת.

אני, מצד שני, שמה לב אליו. הלחי שלי נוגעת בברך הימנית שלו, בעדינות, לא מונחת עליה, רק נושקת לה.

הוא ממשיך להקליד.

אני מרגישה איך הדמעות נאבקות לצאת, ואני לא מניחה להן. אני לא רוצה להרטיב לו את המכנסיים, ואני לא רוצה שהוא ידאג לי.

מצד שני, אני צריכה שהוא ידאג לי.

אני שולחת אצבע ומוחה דמעה שעדיין לא נולדה.

ואז אני מבינה שיותר מלבכות, אני רוצה להתחבק.