לפני 12 שנים. 20 באוקטובר 2012 בשעה 6:07
אתה יודע מה, אפילו את השתיקות שלך אני אוהבת.
אלה לא שתיקות כעוסות, עצורות, מתוחות. את אלה אינני אוהבת. אלה שתיקות רכות ומפויסות, רגועות ומחויכות, שתיקות שיובילו למגע ומילים וכל הדברים האחרים שלא שייכים לאף חוש מסוים אלא משתלטים על הכל; ריחות וצלילים ותשוקה שממלאים את כולי, עולים על גדותיי, עד שהם נשפכים ממני כמו מפל. וכל זה טוב ויפה ונעים כמו גם סוער ומרגש ומסחרר.
ומתחשק לי לומר לך כל מיני דברים. לפעמים אני אומרת. לפעמים אני שותקת, שתיקות רכות, כמו שלך.
ואז אני כותבת לך עוד ארבעים וחמישה מיילים, רק כי אני חייבת לספר לך הכל.
