אני מאוד נהנית לכתוב פה. עם כל הקטעים הבלתי נעימים - טכניים וכאלה שאינם - שיש לי בנוגע לבלוג הזה, אני יודעת שיש פה משהו, שאני צריכה לכתוב, ודווקא פה.
הרי יש מקומות אחרים בהם אפשר לכתוב בלוגים, מקומות בהם יש יותר קוראים ויותר מגיבים, אבל משהו פה נראה נכון ומדויק.
אני מאמינה גדולה בהפריה הדדית; כתוב לי ואכתוב לך, אם תרצו. אני נהנית לקרוא אנשים, לנסות להבין מה עובר להם בראש, לנסות להבין מהתגובות איך אני מצטיירת בעיני אחרים. אני נהנית לקרוא על דברים שלא נראה לי שארצה אי פעם לנסות, פשוט כי זה מסקרן אותי. אני נהנית לקרוא אנשים שדומים לי, ששונים ממני, וכאלה שהם גם וגם. אני נהנית לקרוא נשלטות כי קל לי להזדהות איתן, שולטים כי מסקרן אותי לדעת מה הם חושבים, ומתחלפים משתי הסיבות גם יחד. אני נהנית לקרוא כי אני אוהבת לקרוא בכלל, ואוהבת לקרוא על סקס ובדס"מ בפרט.
ועדיין, הבלוג הזה הוא שבריר. אני כותבת פה רק דברים שקשורים לסיבה שבגללה התכנסנו. דברים אחרים מוזכרים ברמז, ולפעמים בכלל לא. זה נראה לי מוזר ולא הגיוני לכתוב פה על הכל - לא כי נראה לי שזה לא יעניין, אלא כי אני לא מעוניינת. ממש כפי שמי שיפגוש אותי ברחוב לא ידע מה אני עושה במיטה, אני לא מעוניינת שמי שיפגוש אותי פה ידע עליי יותר מדי, לא רק פרטים טכניים בסגנון בת כמה-מהיכן-כמה שוקלת, אלא גם דברים שמקוטלגים אצלי כ"נא לא לגעת", והם יכולים להיות הכי טריוויאלים והכי לא מעניינים לכאורה. אפשר לקרוא לזה שמירה על פרטיות, אני קוראת לזה גבולות.
אלה גבולות שאני שמה לעצמי, מתוך רצון ומתוך בחירה. והבלוג הזה הוא one trick pony אבל הוא אחלה פוני, וגם אם אני לא חייבת לכתוב בו, כי יש לי מקומות אחרים בהם אני נהנית לארח את המחשבות שלי, אני נהנית ממנו. מוגבל, בעייתי וחושפני לעתים, אבל שלי.
