מטען עודף

הגעגוע שולח זרועות ארוכות ועוטף אותי.

אני מנסה ליהנות ממנו. אני מדמיינת אותו כסוודר עם צווארון גולף, שהמגע שלו לפעמים נעים ולפעמים חונק, לפעמים מערסל ברכות ולפעמים נצמד ושורט.

בלי לפחד ממה שאולי יגמר. אתה יודע, אני לא מפחדת. אני רק רוצה להרגיש את הכל, גם את הכאב, גם את הגעגוע, גם את האושר הזה.

אני מדמיינת לחי על חולצה, שמנסה להתקרב עד שכבר אי אפשר, מותירה על עצמה סימנים קלושים של צווארון.

אני מדמיינת ריח. לא פשוט לדמיין ריח, אבל כשזה מצליח, זה שולף אותי מעכשיו וזורק אותי לשם.

אני מנסה להיזכר בריח של החולצה שלו, כדי שאוכל להיות שוב לרגע שם, עם הלחי עליה.