לפני 11 שנים. 8 במאי 2013 בשעה 13:14
הפחד, זאת אומרת. יש לו נטיה כזו, לפחד, להשתלט על המצב ברגל גסה ובפרצוף מחוצף ולהכניע אותי. הכל כולל הכל. ופתאום אני לא מסוגלת לדבר, לא מסוגלת לחשוב, לא מסוגלת להחליט. הוא אולי נועד לשמור עליי, הפחד, אבל לפעמים הוא מיותר, מעכב, מדכא ומקלקל.
ברגעים כאלה של פחד, אני מנסה לתת לי יד ולהוליך אותי למקום שקט ורגוע, בו אפשר לבחון את הדברים באופן רציונלי, בלי שהבהלה תדחוף את עצמה לתוך התמונה ותגרום לי להרגיש חלשה ואבודה. לא תמיד אני מצליחה. לפעמים כן.
