מסתובבות לי בראש כל מיני מחשבות הנוגעות לעיסוק בבדס"מ בהמשך החיים שלי. כלומר, אני יודעת שאני סאבית למהדרין, שפחה מלידה וחובבת שליטה, ולמרות זאת, בזמן האחרון אני נדרשת למחשבות העוסקות בעתיד שלי בכלל, ובבדס"מיה בפרט.
אני יודעת, ברמת הידיעה ולא ברמת התחושה, שדברים משתנים בחיים; גבינות זזות, נזירים מוכרים את הפרארי שלהם, וחתיכות חסרות מוצאות את עצמן תוך כדי גלגול. העניין הוא שברמת התחושה, אני מפחדת משינוי כזה, שעלול להוות רעידת אדמה מבחינתי. מצאתי את המקום שלי לא בקלות, ואני לא מוכנה לוותר עליו. אני פוחדת משינויים בכלל - הכלל שלי הוא "אם זה לא שבור, יותר עדיף שלא תתקן", ועכשיו הכל טוב כל כך, אז למה לשנות.
שינוי, כזכור לכולנו - התחילה כהבטחה גדולה ונגמרה בהתרסקות כואבת. אני פוחדת שמשהו ישתנה בינינו, שנתרסק, שנוותר ביודעין על כל מה שיש לנו. אבל יש שם איזו תקווה ברקע, ואני אומרת את זה כאדם לא ממש אופטימי, שהעתיד יחייך אלינו, ביחד.
לפני 18 שנים. 28 במאי 2006 בשעה 18:29
