לפני 18 שנים. 2 ביוני 2006 בשעה 8:35
מה יכול להיות נעים יותר ממכתב שמצפה לי בכתובת המייל בה אני כבר לא משתמשת כמעט, מכתב שזורק אותי תוך רגע יותר משנה אחורה, מכתב מלא רגש שמלטף אותי מבפנים. לקרוא אותו בזהירות, כדי שהמילים לא יחלפו מעליי. לנשום אותו לאט, כמו בקבוקון בושם זעיר, שכל שאיפה ממנו עלולה להיות האחרונה.
קראתי בו, ואז סגרתי את המייל. ושוב פתחתי, לא יכולתי להתאפק, רציתי לקרוא שוב את הדברים שכתב, כשאני מדמיינת אותו מקליד אותם.