מטען עודף

אני אוהבת פורנו. מאוד אוהבת.
בניגוד לדברים שקראתי במאמרים מדעיים למחצה, אני מעדיפה למזמז את עצמי תוך צפיה בסרטי הארדקור ברוטאליים ועצבניים, ולא תוך קריאה של סיפורים אירוטיים אלה ואחרים.
לא שאני לא חובבת סיפורת, דווקא מאוד - אבל איכשהו אני זקוקה לקצת יותר מזה לצורך הגראנד פינאלה, לתמונות מתחלפות של גברים גדולים שמחטיפים לבחורות זועקות, ליתר דיוק.

כל ההקדמה הזו נועדה כדי לתאר את ההתקוממות שאחזה בי, כשבמהלך סרט שהורדתי בעצלתיים, התברר כי לגיבור הראשי והמצליף יש קול של נקבה. אבל ממש.
הוא מצליף בה ואומר - את אוהבת את זה, כלבה?
אני לא יודעת איך היא התאפקה שלא לצחוק לו בפרצוף.

די מאכזב. די בניתי על הסרט הזה. נו, מילא.
וכאן נכנסת השאלה שמטרידה את שנתי. אוקיי, לא עד כדי כך, אבל בכל זאת מטרידה -
איך לעזאזל מוצאים סרטים שווים ומוצלחים, בלי לבזבז רוחב פס משובח על פיסות פיקסלים לא ראויות למאכל אדם?