מטען עודף

לטובת המתעייפים - הנה השורה התחתונה: לא כמו חומוס.

קיבלתי מסר מבחורה נחמדה, שנמצאת בתחילת צעדיה בעולם הבדס"מ, בו ביקשה ממני לתאר לה את השקפותיי בנוגע אליו, ולתת לה טיפים כיצד תוכל להיות הנשלטת הטובה ביותר לאדון שלה. כמובן שיכולתי לומר שקטונתי, ושכל אחת לגופה, שהבדס"מ שלי לא דומה לבדס"מ שלה ושכדאי לה לחפש את הדרך הטובה ביותר בעצמה - אבל אם היא החליטה לשאול, המינימום שאני יכולה לעשות הוא לענות.

מכיוון שלא פתחתי בלוג בשם "ניטפיקינג מייעצת", ובתיאור לא כתבתי "בבלוג זה תסביר השפחה ניטפיקינג את יסודות הבדס"מ*", ומכיוון שאני לא סבורה שאני איזו סמכות רוחנית ו/או אחרת בכל הנוגע לבדס"מ או בכלל, ובאופן כללי אני לא מדברת על עצמי בגוף שלישי כדי לעשות לעצמי כבוד, ומכיוון שיאללה יאללה כל אחד צריך לעשות מה שטוב לו - כל מה שאכתוב פה אינו מהווה ייעוץ או הכוונה או המלצה או כל מה שכתוב באותיות הקטנות בפרסומות לבתי השקעות שרוצים לכסות לעצמם את התחת ואת האופציות.

מבחינתי, ושוב - זו רק אני - בדס"מ הוא אורח חיים. זה לא סשן, זה לא משחק, זה לא לומר "כן מאסטר", זה לא הצלפות - זה הכל, והרבה יותר מזה. אצלי הבדס"מ לא מתחיל ולא נגמר, הוא כל הזמן - בתוכי, לידי, מעליי, מתחתי, ממלא ומציף אותי. ההתמסרות הזו, וזה התואר הכי מוצלח שעלה בידי למצוא, נובעת לא מכוח שהופעל עליי, לא מפחד, לא מרצון להנעים לעצמי את הזמן - אלא מאהבה. אדוני לא צריך להכניע אותי, לא לכבוש אותי ולא להשיג אותי - אני שלו.

מהרגע בו אני מתעוררת ועד הרגע בו אני נרדמת, מחשבתי נתונה לו. בכל דבר שאני עושה, בכל עניין בו אני עוסקת - מלווה אותי אדוני. הפגישות בינינו לא מגדירות את הקשר, גם לא השיחות - מה שיש בינינו זו מערכת יחסים עמוקה ורצינית, בה שנינו יודעים היטב את מקומנו, המקום הטבעי לשנינו. אני לא מתאמצת כדי לרצות אותו, אני נהנית מזה, גם אם זה דורש ממני מאמץ. אני לא מקטרת, גם כשאני נדרשת לעשות דברים לא פשוטים, כי אני יודעת שאני עושה אותם למענו. זו אינה הקרבה, ואני אינני קורבן - אני מתענגת על המטלות שאני מקבלת ממנו, לא פחות מאשר הוא מתענג על העשייה שלי. שנינו נמצאים באותו מקום, מתהפכים לעתים בתפקידים: הוא מקבל את מה שאני נותנת לו, ואני מקבלת את מה שהוא נותן לי - בלי חשבונאות או "עכשיו מגיע לי", אלא מרצון אמיתי להיטיב זה עם זה. ושוב אנחנו חוזרים למילה הזו - אהבה.

אני חושבת שגם אם הקשר בינינו היה ונילי, הוא היה מתרחש, אבל הבדס"מ מוסיף לו עוצמות שאי אפשר להתעלם מהן. קורה פה היפוך מעניין - אם הרצון הבסיסי של אדם הוא לעשות לעצמו טוב, לשמור על עצמו, להגן על עצמו - הרי שכאן אני מעבירה את הרצונות אליו - לעשות לו טוב, לשמור עליו, להגן עליו. אני לא עושה את זה כי "צריך", אלא כי אני רוצה, צריכה, משתוקקת.

אני משתדלת להיות תמיד צעד אחד קדימה, לעשות למענו דברים עוד לפני שהוא מבקש, להיות טובה יותר ממה שהוא מצפה, להצדיק את האמון שניתן בי. חלק מהעניין נובע מהאופי הנשלט שלי, שפעם התבאסתי ממנו, אבל למדתי לאהוב אותו במהלך השנים; וחלק בגלל הקשר החזק בינינו, שהוכיח לי שאני יכולה להתמסר אליו בלי חשש, בלי שיפגע בי. מדובר באמון הדדי, שהרי שנינו נמצאים בקשר הזה ממקום טוב, לא בגלל טראומות עבר, פחדים, כעס או סכסוכים בלתי פתורים עם עצמנו. אנחנו פה כי אנחנו כאלה, וכמה טוב לי שמצאתי אותו, את המאסטר שלי, ותסלחו לי על הדביקות - אבל באמת מדובר באדם נפלא באופן שקשה לתאר, ואני מאושרת להיות זו שמתבוננת בו מלמטה, באהבה גדולה.


*כן, זה הומאז', אתם בטח יודעים למי כיוונתי.