לפני 24 שעות, שתי מכוניות נעצרו זו בצד זו. מישהי, לא גבוהה ולא נמוכה, יצאה ממכונית אחת. מישהו, שמעתה יכונה המאסטר שלה, יצא לקראתה מהמכונית השנייה. המישהי פגשה אותו כבר הרבה פעמים, וגם הוא, לעומת זאת, פגש אותה לא פחות. היא השעינה את עצמה עליו כשהוא השעין את עצמו עליה, כמו זוג אבנים בקשת. היא חייכה בשקט כשלחי ימין שלה ליטפה את החולצה שלו, ועטפה סביבו ידיים. עיניה היו עצומות, אבל סביר להניח שגם הוא חייך.
לפני 24 שעות היא קלפה מעל עצמה את המכנסיים והתחתונים. ידיה נשלחו אליו, והיא חיבקה אותו בבליל סמיך של אהבה, תשוקה נואשת והערצה. הוא היה שם איתה, זה באמת היה הוא. היא רצתה להיות הכי טובה שהיא היתה מסוגלת, ולתת לו את כל מה שיש בה. הידיים שלו אחזו בה חזק, כאילו ממסגרות אותה אליו. עיניה עצומות, כאילו שאינה יכולה להכיל את מידת האושר הזו, כאילו שנדרשה להתבונן בשמש בעיניים יחפות. הוא היה שם איתה, להוליך אותה איתו.
לפני 24 שעות היא היתה מוכנה לתת הכל כדי שהרגע ההוא יימשך.
(כן, היה זיון מעולה)
לפני 18 שנים. 7 ביוני 2006 בשעה 18:26
