לפני 10 שנים. 2 בדצמבר 2013 בשעה 8:26
זה כמו לפקוח עיניים במהלך חלום; ההתרחשות מסביב מעורפלת אבל ההרגשה היא ממשית לחלוטין, רוגע שמתפזר כמו חול ים רך וממלא את כל החריצים, את כל השקעים. זה הרגע בו מתבוננים בשעון ומפצירים בו לעמוד לרגע, רק לרגע, ולהקפיא איתו את המציאות. התת מודע נוגע באצבע מהוססת בלחי שלי, מעביר עליה ליטוף בלתי נראה.
*תוספת מאוחרת: מאסטרמיינד אמר לי שהפוסט הזה גם קצרצר וגם לחלוטין לא מובן. כנראה שהוא צודק, ועדיין לא הצלחתי לכתוב אותו בדרך אחרת. אולי בפעם הבאה יצליח לי יותר :)
