מטען עודף

וזה עומד להרגיש כאילו מדובר בהרבה יותר.
מחר ניפגש, מרחוק, ונעמיד פנים כאילו קל לנו שלא לגעת, ולאחר מכן - שבועיים בנפרד.

הוא נורא עסוק לאחרונה, מוקף באנשים שרוצים אותו וזקוקים לו, ואני יודעת שעד כמה שאני רוצה אותו, אני מקבלת את כל מה שהוא מסוגל לתת לי. אני רוצה יותר, אבל אני לא יכולה להוסיף עוד כמה שעות ליממה למענו, אז אני נהנית מכל מה שהוא נותן לי, ומשתדלת לא להתגעגע יותר מדי.

אנחנו מדברים הרבה, אבל הבעיה בוירטואליה הזו היא שאני רוצה לגעת, להרגיש, אני רוצה להסתכל עליו כשהוא חושב, להכין בשבילו אוכל, לחבק אותו, לעשות את כל הדברים שאי אפשר במסנג'ר. שבועיים, יא אללה.