לכל איש יש שם, שנתן לו אלוהים, או שנתן לעצמו כשפתח פרופיל חדש בכלוב. בחרתי בשם הזה, וזאת אתם יכולים ודאי לנחש, כי חשבתי שהוא מתאים לי למדי, ולפעמים אני מגלה שהוא מתאים לי אפילו יותר.
פירוש הניק שלי, ואני סולחת באצילות יתרה אם לא טרחתם לבבלן, הוא "קטנונית, מחפשת פגמים", ובמקרה זה אני מעידה על עיסתי. אני נוטה לשים לב לפרטים קטנים שיש שיטענו כי הם חסרי חשיבות. אני נוטה להבחין בפיקסלים הקטנים, לא פחות מהתמונה הגדולה. אני קטנונית באופן שעלול לעצבן חלק מהאנשים, ולטובתי רק אוכל לציין שאמנם לא הכל נובע מכוונה טובה, אבל לפחות יש לי חיוך שיש מי שהגדיר אותו כובש, אז זה נסלח לי בדרך כלל.
מתי אני מגלה בעצמי את הניטפיקיות הזו? "תמיד" תהיה תשובה מדויקת. בכל מקרה, יש דברים שמחרפנים את בלוטת הקטנוניות שלי, למשל המילה "כלבונת", שברגע שאני שומעת אותה, אני מתעצבנת. לכאורה, מדובר במילה חמודה, חמדמדה, מתקתקה, וראויה לכל שולט. למעשה, וזו רק דעתי*, מדובר במילה מכובסת, מעוטרת אבקת סוכר שפג תוקפה, ושראוי להניח אותה על הדשא כתחליף דשן אורגני.
אם מישהו רוצה לקרוא למישהי כלבה (ובחיי אדוני בספר התורה שאני אוהבת שהוא-שאהבה-נפשי קורא לי ככה) - אחלה. יקום השולט, יטול את מגאפונו ויצעק "כלבה". אבל כלבונת? כל-בונת? או שקוראים לה כלבה, או שקוראים לה "משוש נפשי, תינוקת אהובה שלי, קטנטונת שלי". זו לא אקלקטיות, זה ממבו ג'מבו.
אני אוהבת את המילה כלבה, כי היא לא מתיפייפת, היא לא מתחבאת מאחורי קישוטים מיותרים ולא מחפשת עידון - היא אומרת בדיוק את מה שרוצים לומר, גם אם זה בוטה וקשה לעיכול. מה הלאה - זונונת? שפחונת? סאביונת? קטנונית, מה תעשו לי.
*ברור לי שזה ירגיז פה כמה אנשים, אבל מעניין לי את המונדיאל.
לפני 18 שנים. 10 ביוני 2006 בשעה 18:23
