מטען עודף

"אני שפחרישית", אמרתי לחברתי הטובה, "זה שילוב מנצח בין "שפחה" ל"חרישית". לא תשמעי אותי מוציאה משפט, מילה, הברה. אני שקטה כמו גבר אילם שאשתו שואלת אותו על מה הוא חושב. אני דוממת כמו בחי-צומח. אני שתקנית כמו במנזר ה. אני נודמת ונאלמת ולא שומעים אותי בכלל. כזו אני", אמרתי לה, והאזנתי לה משתנקת מצחוק.

אז נכון שלפעמים אני נהנית לדבר, להגג, לספר ולתאר את כל מה שעשיתי-חשבתי-הרגשתי, אבל זה רק אם יש לי מצב רוח טוב. אחרת, אני באמת שקטה. אדוני כבר יודע שאם אני שותקת, כנראה שקרה משהו רע. אני שותקת במקרה נוסף אחד - כשאני מקשיבה, ואת זה אני כותבת אחרי שהקשבתי לו מדבר במשך שעה, ומלבד הערות משועשעות שנאמרו בקול רם, שתקתי באמת וחייכתי לעצמי כמו שפחרישית טובה. לפעמים זה תענוג גדול להיות שקטה.