לפני 10 שנים. 2 בפברואר 2014 בשעה 12:18
להתחבק. חיבוק ארוך. כזה שמתחיל ליד דלת הכניסה ונגמר אחרי כמה שעות באותה נקודה. עם בגדים, כי מדובר רק בחיבוק. ארוך מאוד, בדיוק בגודל המתאים.
חיבוק שהוא כמו קו שאפשר להשלים עליו את המילים שלא הצלחנו לומר, או שלא רצינו. חיבוק אוהב ורגוע ושקט, כלל לא מיני (לפחות בהתחלה). חיבוק שחיכיתי לו ולא ידעתי עד כמה.
ואז הוא אמר לי כל מיני מילים והניח את היד שלו בכל מיני מקומות, וזה גרם לי לשכוח את כל מחשבות הסרק האלה, שלא הצלחתי לגרש לבד.
כמה שאני אוהבת את האופן בו הוא גורם לי לשכוח דברים מסוימים, לא פחות מהאופן בו הוא מלמד אותי לזכור אחרים.