לפני 10 שנים. 9 בפברואר 2014 בשעה 9:59
כל כך הרבה משפטים מוצלחים נפתחים בשתי המילים הללו. עם ההתלבטות הזו אני זוכה בהצצה קטנה למחשבות שלו, לרצונות, לצרכים הכמוסים, לפנטזיות שלעתים נסתרות ממני. לפעמים, יחד עם תיאור האפשרויות, ותמיד יש כמה אפשרויות, הוא מוסיף, ממש בקצה, "מה את אומרת?". במקרים מסוימים הפה שלי קצת תפוס, אבל כשהוא לא, אני בהחלט אומרת; לפעמים אני מסבירה לו את ההתלבטויות שלי, תוך כדי הדגמה. לפעמים אני מהרהרת באפשרויות השונות תוך כדי שאני מנקדת אותו בנשיקות קטנטנות בכל מקום. לפעמים אני משנה את דעתי שוב ושוב כי פתאום נראה לי שכל האפשרויות נכונות לגמרי ומתחשק לי לסמן את כולן.
ומה שמושך אותי בעיקר בשתי המילים הללו הוא האופן בו הוא הוגה אותן; בשילוב של רוגע, מתינות, תשוקה וציפייה, שאי אפשר להתנגד לו. יש עוד כמה מילים שהוא הוגה באופן דומה, וגם עליהן אני חושבת ממש עכשיו.