אני לא מתכוון להזדיין איתה היום. היום אנחנו רק מתחבקים. אין לי בעיה לומר לה את זה, ואז לומר לה את זה שוב, כשהיא נצמדת אליי ליד דלת הכניסה ומעבירה עליי את הברך שלה הלוך וחזור, כי ברור לה שזה עושה לי חשק לעשות לה דברים אחרים שגובלים גם הם בהלוך וחזור. והיא משעינה עליי את הפנים שלה, והשיער שלה רך כשאני מעביר עליו את האצבעות לאט, והיא מנשקת לי את החזה שיש מעליו חולצה ומעליה יש סווטשירט, וכל הזמן הזה היא ממשיכה עם התנועה הקטנה הזו של הברך, הלוך וחזור, וזה עושה לי חשק למשוך אותה אחריי למיטה, לעלות עליה כדי שהיא לא תוכל לזוז ולהסביר לה, תוך כדי שאני צובט ונושך לה את הישבן, שהיא מפריעה לי עם כל התנועות האלה. אבל אני לא זז, ורק ממשיך להעביר את האצבעות על ובתוך השיער שלה, ולפעמים קצת על האוזן שמתחבאת בפנים.
היא בטח מרגישה את הזין שלי, שהתחיל לעמוד עוד בדרך אליה, כשחשבתי על מה שאני עומד לעשות איתה, וגם על מה שאני לא אעשה ורק אשמור לפעמים הבאות. היא בטח מרגישה אותו, כי אני מבחין בכך שהיא נצמדת יותר בנקודה מאוד ספציפית, שאפשר למתוח קו ישר ובולט בינה ובין הזין שלי, שמתעלם מהתחתונים ומהמכנסיים שמעליו, ומרוכז כולו בכל מיני תנועות קטנטנות וכמעט בלתי מורגשות שהיא מייצרת. כל כך נעים לי לחבק אותה. "כל כך נעים לי", אני אומר לה, והיא מיד נצמדת אפילו יותר ומשמיעה את הקול הזה שלמדתי להכיר, שהוא סוג של נשיפה קטנה של התרגשות שהיתה כלואה בתוכה.
אני רוצה לעשות איתה כל כך הרבה דברים, בו זמנית, כאלה שאי אפשר לעשות בו זמנית וזה לא מפריע לי לרצות. והיא מסתכלת עליי, במבט הזה שהייתי מחפש בכל מיני בחורות שהייתי רואה, כדי לדעת האם הן "כאלה", כלומר נשלטות, ואני מרגיש איך כל מה שאני רוצה לעשות זה להאט קצת את השעון, ולהמשיך להתבונן בה מתבוננת בי. אני מעיף מבט בשעון במטבח. המחוג של השניות ממשיך לזוז, כמו הברך שלה. הלוך וחזור.
