אתמול גמרתי שלוש פעמים. פעם הייתי אומרת "שעשעתי את עצמי" - זה נבע מכך שהשימוש במילה "לשעשע" על הטיותיה השונות נראה לי פעם מדויק להפליא. עכשיו, משום מה, זה נראה לי כמו דבר הרבה יותר רציני. אולי התבגרתי, אבל בכלל לא בטוח. בכל מקרה, היינו ביחד, אני והמחשב, וחיפשנו יחד אחר פורנו טקסטואלי מעולה. היו לי בראש כל מיני מילות מפתח, ואחרי התייעצות עם ידידי גוגל, בחרתי באחד האתרים (בלי שמות. בעיקר כי אני לא זוכרת ואני לא מאלה שישכחו לנקות את ההיסטורי שלהם) והתחלתי לקרוא.
וזו הבעיה עם פורנו, וזה תקף לגבי פורנו שבטקסט כמו זה שבתנועה - כשהחרמנות עולה, הבררנות יורדת. זה מאוד מצער, אני יודעת. אני מוצאת את עצמי קוראת ומנסה להתעלם, וזה הופך לבלתי אפשרי בנקודה מסוימת, מהאופן בו הדברים נכתבים ולא באופן שאני רוצה שיכתבו. אני חוזרת לדף הראשי, מנסה לחפש סיפורים שזכו בציונים גבוהים, מנסה להניח פילטר על גבי פילטר ולעצום עיניים לאורך משפטים שלמים שלעזאזל לא נקראים כפי שהם צריכים להיקרא. וזה מתסכל, כי אני לא יודעת איך זה עובד אצלכם, אבל אני לא מצליחה לאונן ביד אחת ולהתעצבן ביד השנייה.
כמובן שאפשר לפתור את זה בקלות - לכתוב בעצמי, בדיוק את מה שאני רוצה לקרוא. הבעיה היא שברגע שאני כותבת את הפנטזיה שעוברת לי בראש, אני כבר לא יכולה להשתמש בה יותר. היא נראית לי פתאום הרבה פחות בתולית ומרגשת. כל עוד היא מסתובבת לי בראש, אני יכולה להריץ אותה שוב ושוב באינסוף זוויות, להשתמש במילים שונות, בתיאורים אחרים, להתבונן בצדדים השונים שקיימים בה. כשהיא כתובה היא חד פעמית, וזה, כידוע, מזיק ליערות הגשם.
אני זוכרת* זמנים בהם העדפתי אתרי סרטים, ולא מדובר על IMDb. גם שם השחקנים היו או גרועים מדי, או עם ביצים מגולחות מדי, או עם הלבנת-פי-הטבעת (בחיי!), או עם בניית ציפורניים מטורפת, או שלמדו בבית הספר למשחק גרוע מול מצלמה עם התמחות במבטים חלולים. ולמה אין תסריט במקומות האלה? או הקדמה ראויה? או שחקנים שנראים כמו אנשים אמיתיים ולא כמו, ובכן, כוכבי פורנו?
אולי זו הסיבה שבסופו של דבר אני עוצמת עיניים וחושבת על מה שבאמת עושה לי את זה. ואז אני חושבת על זה שוב.
*לא מסובך לזכור דברים שקרו לאחרונה.
