זה לא משנה איך מתחיל הזיון שלנו.
לפעמים הוא מתחיל בארוחת בוקר, כזו שאני מכינה תוך כדי שאני מתרחצת ומחליפה מצעים וסוגרת את התריסים בבית.
לפעמים הוא מתחיל בחיבוק ארוך ארוך ליד הדלת שהופך להליכה איטית ומחובקת לחדר השינה.
לפעמים הוא מתחיל בנשיקה ארוכה או המוני נשיקות זעירות ומתוקות שמקשטות אותנו כמו קונפטי.
לפעמים הוא מתחיל בנגיעות זהירות כדי שאף אחד לא יראה במכוניות שנוסעות לידנו.
לפעמים הוא מתפתח מהר, מרוב תשוקה. לפעמים הוא איטי ומהפנט.
זה לא משנה איך הזיון שלנו.
לפעמים הוא עדין, איטי ורגוע.
לפעמים הוא סוער עד טירוף.
לפעמים הוא כולל נשיכות שמכריחות אותי לשאוף שאיפות קטנות של אוויר ולהוציא אותו בצעקה.
לפעמים הוא שקט, כמעט בלי אף מילה.
לפעמים הוא גדוש במילים.
זה לא משנה איך זה מתחיל ואיך זה ממשיך, כי שנינו מחכים למה שקורה אחרי, לא פחות ממה שאנחנו מחכים לעניין עצמו.
אז הוא עובר לשכב לצדי, הידיים שלו עוטפות אותי כמו מתנה יקרה והעיניים שלו עצומות אך מתבוננות בי.
אני מתרפקת עליו, תופסת את המקום שהוא מכין עבורי, זה שהוא הכין בשבילי עוד לפני שבאתי.
הרגליים שלי נכרכות בשלו והמבט שלי נתלה בו, ואני בודקת שוב ושוב שאנחנו פה, ביחד, עד שאני נכנעת ועוצמת עיניים, נבלעת בתוך השלווה.
שנינו שוכבים מתחת לשמיכה, בלי לזוז. אני לא רוצה שזה יגמר. אני אפילו לא רוצה לחשוב על המחשבה הזו, כדי שגם היא לא תעכיר את הרוגע שאני נתונה בו. אני מוצאת את עצמי מחייכת ואז מתבוננת בו, למרות שאני יודעת שהוא מתנמנם, אני מרגישה את זה בנשימות שלו, שכל אחת מהן יקרה לי ומיוחדת בעיניי. בשלב מסוים הוא מסתובב, מניח לי להחזיק אותו מאחור. אין בזה שום דבר מיני, רק חיבוק ארוך ועוטף. אני מניחה את הראש על הגב שלו ונושמת את הריח. אני אוהבת אותך, אני לוחשת כדי לא להעיר אותו, ומדמיינת אותו מחבק אותי חזק, בדיוק כפי שחיבק אותי קודם, בדיוק כפי שיחבק אותי אחר כך. אבל בינתיים, אני נזהרת לא להפר את השלווה הנפלאה הזו.
כמה שזה טוב.
