עוברים עליי ימים לא קלים. זה אמנם לא קשור כלל לכלוב, אבל זה לא באמת משנה היכן אני כותבת את זה, כל עוד אני כותבת את זה.
עוברים עליי ימים לא קלים. כשהייתי קטנה, אמא שלי תמיד אמרה לי "יכול להיות יותר גרוע". בהתחלה זה נראה לי הגיוני, אבל ככל שהתבגרתי, הבנתי שהאמירה הזו לא מוצאת חן בעיניי כלל. היא נראתה לי אמירה חסרת טעם, שלא מתמודדת עם המציאות ורק מתמקדת בכמה רע יותר זה יכול להיות, ואם המצב יכול להיות אפילו יותר גרוע, אז אני ודאי צריכה להיות מאושרת בחלקי. אתמול היא אמרה לי שוב את אותו משפט, ואז כבר לא יכולתי להתאפק, ואמרתי לה שזה לא באמת משנה האם זה יכול להיות יותר גרוע, אם קשה לי עכשיו, בנקודה הזו. אולי היא רק ניסתה להציע עזרה, אבל זו לא באמת עזרה, וזה אפילו לא ניחם אותי, סתם אמירה שאומרים כי צריך לומר משהו.
עוברים עליי ימים לא קלים. יש תקופות כאלה, בהן העניינים נראים כהולכים לכיוון טוב, והאופטימיות זורחת לי מהאוזניים, והכל נראה מאושר ומצייץ ופורח. ואז פתאום הכיוון משתנה, ודברים שחשבתי שמתפתחים לכיוון מסוים מתגלים כפחות חיוביים, ואני יודעת שהדבר הנכון לעשות הוא לשמור על אופטימיות, לא לשקוע בתוך מחשבות מבואסות אלא דווקא להאמין בכיוון הטוב אליו ראיתי שהדברים מתקדמים, אבל נורא קשה לי לעשות את זה. וזה מבאס אפילו יותר.
עוברים עליי ימים לא קלים. והם יגמרו בקרוב. הדברים ישתפרו, אולי בקצב איטי ואולי לא באופן בו הייתי רוצה לראות אותם מתרחשים, אבל הם ישתפרו. אני יודעת.
