לפני 18 שנים. 20 ביוני 2006 בשעה 15:43
קצת לפני הירידה במחלף השלום, כשהרגל היתה על הגז חזק, במאה ועשרה קמ"ש, פתאום הבנתי שאני יכולה להרשות לעצמי להתרגש. המזגן היכה בי, וברקע שרה דנה ברגר שהיא מחכה לו שיבוא ויציל אותה מכל השדים שלה, ואני הבנתי שזה בסדר, שאני יכולה לצפות לו, שאני יכולה לצפות לגעגועים שיבואו.
וחשבתי עליו, על האצבעות שלו, על המבט שלו, על הקול שלו. ניסיתי לבדוק אם אני יכולה לדמיין אותנו מזדיינים, ולא הצלחתי, כאילו שאסרתי על עצמי לחשוב עליו, ועכשיו אני מהססת לא לעשות תנועות אסורות. אני פוחדת על הדמות שלו אצלי, מנסה לשמור עליה טהורה וחפה מקישוטים. חשבתי על הקול שלו, כששנינו במיטה, ועבר בי רעד, שמיד הפחיד אותי, כאילו שאני עושה דבר לא נכון.
הפחדתי את עצמי.