מטען עודף

נזכרתי ברגע מסוים שהיה היום, בו ישבנו יחד בקפה שלנו (אחד מהם, זאת אומרת) ועברה מישהי, שידעתי שתהיה לטעמו.

הוא לא אכזב. אי אפשר היה לפספס את המבט שלו, שננעץ בה. מוזר שהיא לא הרגישה את העיניים שלו עליה.

אחרי בחינה מדוקדקת, הוא ציין בפניי את כל מעלותיה החיצוניות, אבל הוסיף שאם היא היתה גם כך ואחרת, היא היתה לטעמו.

חייכתי אליו ואמרתי לו שמזל שאני בדיוק כך ואחרת. "ואת באמת לטעמי", הוא אמר. 

אני כל כך אוהבת לשמוע את הדברים הנעימים הללו, עד שנדמה לי לפעמים שאני ונילית למהדרין.