מטען עודף

הוא אמר לי היום שהוא נכנס מדי פעם ומסתכל, לראות אולי הוא החמיץ משהו שכתבתי ולא. הוא לא החמיץ ואני לא כתבתי.

יש סיבות לכך שלא כתבתי, ולא את כולן אפרט פה, אבל אחת מהן היא התחושה המוזרה, שלא לומר בלתי נעימה, שמלווה אותי כשבוע.

אם זה היה כאב ראש, הייתי שותה הרבה מים ומצטיידת בנורופן, אבל אין בארון התרופות שלי שום דבר מתאים לתחושה הזו, בעיקר כי אני לא מצליחה לשים עליה את האצבע, וכידוע - השלב הראשון והחשוב ביותר בריפוי הוא מציאת הבעיה.

לא, זה לא דיכאון. לא, זו לא התקופה הזו בחודש (בחיי, אולי מספיק להאשים את הדימום הזה בכל דבר, החל בנשירת שיער וכלה באיבוד מפתחות?). לא, לא רבתי עם בעלי-החתול-השליח מהסופר. כן, אני מקבלת זיונים, מכות, שיחות נפש וחיבוקים וכל מה שיכול לגרום למישהי להיות מאושרת, ובכל זאת כבר שבוע אני עם התחושה הזו.

נו, שתעבור כבר.