לפני 18 שנים. 13 ביולי 2006 בשעה 19:46
ההפוגות האלה מעייפות כל כך. מתישות, הרבה יותר מכל היום העמוס הזה.
אני ממתינה עוד חצי שעה לעוד שעתיים של עבודה.
שלפוחית השתן שלי לוחצת, ואין לי כוח לקום וללכת להשתין.
חוסר התקשורת האישית היום, עם האנשים שמסביבי, קצת מדכא אותי.
אני רוצה לדבר. להקשיב. לשמוע. לפלרטט. לגעת.
אבל לא עם אנשי התקשורת. לא עם הקולגות. לא עם הנתונים היבשים, עם הביפר שלא מפסיק לרעוד היום, עם הטלפון שלא מפסיק לצלצל ועם האנשים שכל הזמן מבקשים ומבקשים.
רוצה אותך. או אותך. או גם וגם.
אבל יותר מכל, רוצה לנוח.
רק דיברתי.. ופתאום הטלפונים התחילו..
מוזר.. למה הם מחכים לשעות האלו?
ואולי זאת שאלה טריוויאלית...
