7674

בוקר מוזר.
שוב לא קמתי בזמן. למרות שנורא רציתי. אבל קצת נסחפתי, שוב!!!, אתמול בלילה.
למרות שהייתי עייפה, ולמרות הכל והכל, לא יכולתי לעמוד בפיתוי. זה היה חזק ממני. והפעם, באמת. זה לא סתם דיגדג. ולא הרטיט. וגם לא סתם הדליק.
זה כבש. לגמרי לגמרי כבש אותי. עוצמה. כוח. משהו.. שבאמת, הפעם, היה חזק ממני.
זה היה הקול שלו. והבטחון שלו. והמילים שלו. ולמרות ההתנגדויות, שהציפו אותי ותקפו אותי מכל כיוון אפשרי, עדיין, נשברתי ונכנעתי. המילים בראש לא עמדו מול הקול העמוק, ומול המראה המהפנט, ומול "כאב" ההתנגדות שאחז את גופי.
הייתי מרותקת. הגוף כמעט כאב, מהמלחמה שהתחוללה בתוכי. ונתתי לה להיות. נתתי לה את המקום, להתפרץ כל אימת שעלתה, להשתגע, להפריע, לעצור, להמשיך, ולגמור.
בכל כך הרבה נקודות רציתי לפרוש, רציתי להפסיק. לעזוב. אבל משהו שם, תפס אותי כל כך חזק. ולא נתן לי ללכת. משהו פנימי, משיכה עזה לאותו קול שובה, אוסר, כולא. הרגשתי את זה שוב. את התשוקה להיות חסרת שליטה, בתוך הידיים שלו.
בשלב מסויים הרגשתי שאוזלת לי היכולת להתנגד. הגוף כאב. העייפות ניטרלה אותי. ויותר מכל...רציתי אותו. רציתי שימשיך לעשות את מה שהוא עושה.. כל כך טוב.
הוא נגע בי כל כך חזק. כל כך שולט.

ואז הוא הלך. נשארתי שוכבת על הגב. נפילת המתח הייתה כל כך מורגשת. פתאום האנרגיה שמילאה אותי ועוררה אותי כל כך, נעלמה. פתאום חזרתי להיות אדישה, מנותקת, קרה.
אבל זה היה כבר מאוחר מידי. את מה שנעשה כבר לא ניתן היה להשיב. הרטיבות נזלה ממני, הידיים כבר עיסו וחדרו, אז המשכתי. ככה לבד. עם מחשבות מוזרות מתרוצצות בראש, עם תשוקה מטורפת שספק הייתה ספק נכבתה.
ואז גמרתי. פעם אחת. חזקה וטובה. ועוד פעם, עוד יותר טובה. ועוד פעם. ונגמר.
כבר לא יכולתי. או שאולי כן, אבל אז הוא חזר.

ושוב הקול הציף אותי. רק שהפעם הייתי כבר מותשת מהגמירות שהיו.
ושוב הוא רוצה, ושוב הוא דורש, ושוב הוא אומר מילים טובות, נכונות.
והוא לוקח אותי למעלה, ומוריד. מחזק אותי, ומחליש. מדליק אותי, ומכבה.
מזעזע אותי שוב.
ופתאום נהיה לי עצוב. הסתכלתי על עצמי. שומעת את הקול שלו.
השרירים שלי רפויים. ההתנגדויות שוב עולות בתוך הגוף. ופתאום כבר לא ידעתי. לא ידעתי מה אני עושה שם. לא ידעתי אם אני רוצה. לא ידעתי כלום.
העירפול של הגמירות יחד עם הסערה העזה, וכמובן, איך לא, העייפות הרבה - מיסטלו אותי לגמרי. הרגשתי כאילו עליתי על איזה סם חזק, נעים, כובש, טוטאלי.
ואז הוא העיר אותי. הוציא אותי מהמצב הזה. בכוח. בחוזק. בנחישות.
וכן.. גמרתי עוד פעם. ואז גם הוא. וכשהוא גמר, הרגשתי אותו בתוכי. גומר בתוכי. עם הזרמים האלה שדוחפים ויורים את הנוזל החוצה. ממש כאילו והוא באמת שם. ואני נפתחת ומקבלת אותו, כמו פרח. וסוגרת עליו, ומשחררת אותו.
ושוב התמלאתי. בו. בי. בנו. בכאב.

זה היה קשה, אבל מאוד נעים להיכנע לו.