7674

כוס אימא שלהם. איזה התקפת לב הם עשו לי עכשיו.
מה שנקרא, הקפצה חסרת רחמים. עם סיכוי לנפילה..
אז קמתי, מהר. התלבשתי. קיללתי אותם. על זה שאני צריכה לצאת, ולא הספקתי בכלל לשתות הבירה, ואני לא אספיק בכלל, ואולי השידור יפול.. כי הם לא הודיעו לי בזמן.
ואז, שניה לפני שיצאתי, הם התקשרו להודיע שזה נדחה.
אז יש לי עוד קצת זמן. לפחות לגמור את הבירה. ואולי גם להתקלח.
רק דיברתי.. פתחתי פה.. על זה שנרגעו קצת הטלפונים, וקיבלתי את הטלפון הארור הזה.

אז איפה הייתי..
כבר לא ממש שם. הרגיעה הזאת הופרה. השקט הזדעזע. הזמינו אותי עכשיו גם לביקור חביב. מאוד חביב. ספק חברי, ספק מיני.. ואני לא יכולה. כי צריכה ללכת. באסה.
חייבת עזרה. שמישהו יחליף אותי.
כבר יש לי שני מועמדים. על אחת אני סומכת. ועל אחד.. צריכה לפגוש אותו, כדי להחליט.. אבל נראה לי שגם הוא בסדר. אז בכל מקרה, מחר אערך ככה, שאם אני לא יכולה, או שאני בדיוק באמצע הבירה והפוסט, אני פשוט אשאר במקומי, ואמשיך לעשות את מה שאני עושה , בלי צורך לקפוץ מהמקום כמו איזה קפיץ, לנער את הרגע, ולטוס לעבודה.

כבר חצי בירה הלכה. וזה טוב. אני מתחילה להרגיש אותה מחלחלת בכובד מרגיע אל תוך המוח.

אם לא יהיה לי איזה זיון הלילה, או לפחות גמירה, או אם אפשר גם וגם, אני חושבת שאשתגע.
חולת מין? אני? לא... סתם זקוקה לפורקן הזה.
האקשן הזה של העבודה, והעצבים, כל כך מזמינים זיון סוער אחריהם, שזה משהו.
למרות שחשבתי שבעיקר מה שהם מזמינים, זאת נפילה שדודה על המיטה, וצלילה עמוקה לתוך מעמקי השינה. אבל עכשיו, עם הבירה, והפוסט הזה, בא לי שוב.

העפעפיים נהיים כבדים. השרירים רפויים שוב. מה שבירה קטנה יכולה לעשות במצבים האלה.. פשוט תענוג צרוף. אומנם רק בירה אחת, אבל חצי ליטר ממנה.
הדוד דולק, אני אכנס להתקלח עוד רגע. אשטוף מעצמי את הרגיעה הזאת, ואלך לעבוד. הפעם באמת.. אלך.. ולא סתם אשב רגל על רגל בבית עם הטלפונים והמיילים.
המקלחת, תחת השפעת האלכוהול תהיה נעימה. למרות שצריכה להוציא את הדלי משם עם המכנסיים האדומים שמורידים צבע כמו חזיר שחוט... חזיר שחוט? כן.. אדום כמו דם. זה בשבילך יקירתי. להזכיר לך, את הבקבוק...