איכשהו זה עבר לי. ככה פתאום. כבר לא הייתי לחוצה. הסרעפת השתחררה. כן, הייתי עייפה מהמאמץ של לשאת את עול הלחץ והחרדה. אבל כשזה עבר, והעבודה פימפמה בקצב, הכל נשכח. אפילו העייפות. הכל היה סוער ותזזיתי. חשבתי על ק. אולי גם לו יש את זה. אולי הוא חווה את אותן אנרגיות. בכל זאת, אנחנו בתוך הביצה הרוחשת הזאת ביחד, מהבוקר, עד הלילה. והנה, אחרי יום עבודה ארוך ואינטנסיבי, הוא אמר לי שגם לו היה. מה היה, שאלתי. לחץ, הוא אמר, חוסר שקט. תיאר בכמה מילים את מה שהיה לו, עד הצהריים, ובאמת, זה נשמע די דומה לשלי. לא יכולתי שלא לתת לזה מחשבה נוספת. אז נתתי.
כותבת על זה עכשיו, ושוב מרגישה את הקוצר נשימה הזה. מסלקת אותו מהר. אולי זה לא טוב, לא טוב לכתוב את הדברים האלה פה. אבל חייבת. לפרוק את זה מעליי.
כשנגמר היום, די מאוחר בערב, הרגשתי איזו שלווה. כאילו היום הזה, שכנראה חששתי ממנו, עבר. ועבר טוב. כן, היה לחץ. וכן, היו עצבים. אבל לא משהו חדש, ולא משהו שאי אפשר להתמודד איתו.
אבל למה לעזאזל חששתי ממנו. אולי כי קמתי בחמש בבוקר ולא חשבתי שיש לי כוח להתמודד היום. אולי כי היו לי כל מיני תיקים על הראש היום שלא ממש התחשק לי להתמודד איתם. ואולי זאת סתם, עייפות החומר, ואני צריכה לנוח, קצת יותר רחוק ולקצת יותר זמן.
אבל זה לא עבר לגמרי. וזה עדיין מרגיש לי מידי פעם. הנשימה שנתקעת איפשהו באמצע. בדרך למטה. אולי לפני הסרעפת. ואולי אפילו נעצרת בגרון.
מה שזה לא יהיה, נשימות, אני מקפידה לעשות. במודע. ככה באמצע היום.
או שמכניסה הרבה אוויר, ואז מוציאה אותו, בנשיפה איטית ומבוקרת.
או שק. פתאום תופס אותי ברגע של טירוף, מסתכל עליי, מכניס אוויר ומוציא, ואני עושה כמוהו.
אז קצת נרגעת. או לפחות מחייכת, שזה גם סוג לא רע בכלל של כדור הרגעה.
או שהאורח הנרגש היום באולפן, היה צריך להירגע, ואמר ככה, בלי בושה, תעזרי לי, אני ממש לחוץ. אז הסתכלתי עליו, ואמרתי לו, תעשה כמוני. והתחלנו לנשום. הכנסנו אוויר, והוצאנו. נשארתי איתו בתוך האולפן, כי הוא ביקש. כי חשב שזה ירגיע אותו. סימנתי לו בין שאלה לשאלה עם האגודל, כאילו הוא היה אחלה. ובאמת היה אחלה.
עבר את זה יפה. יפה מאוד אפילו. דיבר קולח, ברור, רהוט. הסתכל על המצלמה כמו שצריך. היה חמוד. כמעט שאלתי אותו אם הוא נשוי. אבל הסתפקתי בתור התחלה רק במספר הטלפון שלו. בתירוץ מקצועי כמובן.
טוב, זהו להיום. שותה כוס חלב. מעשנת סיגריה אחרונה. וצונחת למיטה.
לפני 18 שנים. 25 ביולי 2006 בשעה 21:13
