7674

אווווו..... איזה אחר הצהריים רגוע בבית. לא נגמר. ולא עושה קולות של הולך להסתיים בקרוב.
שרק יישאר ככה.
התעוררתי אחרי שעתיים של שינה טובה ועמוקה, בחזרה בתוך "חדר בית המלון" שלי.
השעון העיר אותי. והייתי יכולה לישון עוד. אבל אחר כך לא אשן בלילה. כך שעדיף ככה.
ואז, חצי שעה אחרי ההתעוררות קיבלתי לינק עוד יותר מעורר. לסרטי סקס. לפעמים עושים לי את זה ולפעמים לא. אז אחרי עשרים דוגמיות בערך, לקחתי את עצמי בחזרה למיטה והתפרקתי.
או הו איך התפרקתי. בהתחלה שתיים שטחיות כאלה. לא ממש עמוקות. אבל חזקות וטובות.
והשלישית, כל כולי גמרתי, עמוק וטוב. שכבתי רפויית איברים, אחרי המאמץ המלחמתי הלא קטן. השתיים הראשונות לא דרשו מאמץ מיוחד. הייתי מוכנה לזה. לגמרי. אבל השלישית, שהרגשתי שנמצאת עמוק בתוכי, וחייבת לצאת החוצה, לקחה קצת יותר זמן, ועם קצת יותר מאמץ.
ובסופו של דבר היא הגיעה. עם אנחות שחרור גדולות, וכמובן, לא איכזבה בכלל.
מצויין. עכשיו אני בסיגריה של אחרי. מתכתבת עם אחד שטוען שיש לו זין גדול. נו..הם כולם אומרים את זה, אבל כנראה שלחלקם אין אמת מידה טובה במיוחד.
אבל כמובן, וכאמור, ובוודאי - אני הרי לא מתכתבת איתו בשביל הזין הגדול שיש לו או אין לו.
אני מתכתבת איתו בשביל שבפעם הבאה שאני אגמור ככה, חזק וטוב, אני אלך לסלון, אעשן סיגריה. והוא יחכה לי במיטה. וכשאני אחזור, אני אחבק אותו, ונרדם.
ככה אני רוצה.
ובינתיים ככה. אני גומרת לבד. או גומרת ביחד. וכן, גם לפעמים מתחבקים אחרי זה, ונשארים קצת. אבל כל זה, לא מתקרב לתחושת הבטחון הזאת, שהוא לא ילך. שהוא איתי, אוהב אותי, רוצה אותי. ונשאר.
רוני מסתכל עליי שוב בעיניים מתחננות. רוצה לרדת. למטה כמובן. זה יקרה, אבל לא לפני שאגמור להתרפק על הרוגע שנסוך על גופי בעקבות השלשה שהרבצתי לפני עשר דקות.
מנסה להיזכר מתי בפעם אחרונה עשיתי את זה. עוד מעט שבוע עבר. אז נראה לי שמגיע לי את זה.. הייתי צריכה קצת להתפרק.
לא, אני לא מתנצלת או משהו, רק מנסה להעלות בזכרוני את אותו מאורע "הסטורי", מתי, כמה, למה ואיך. וכמובן, עם מי. כן, זה היה עם מישהו. ולא לבד.
אולי הג'ינס שלי סוף סוף יקבל צורה של מכנסיים היום. ואולי עוד כמה שאריות בדים יקבלו צורות של חולצות מעניינות. אולי, ואולי לא.
אבל קודם רוני המתוק. קצת תשומת לב.

ולסיום, אני יודעת שאתה מתמודד יופי עם המילים הכתובות. אני יודעת שאתה יודע לאכול את זה, ולא ממש מתרגש. אבל מרגישה במובן מסויים שזה קצת בולם אותי. קצת עוצר אותי, להיות איתך כל היום, ואחר כך לכתוב פה, בידיעה חזקה ונוכחת, שתקרא את זה. מקווה שזה לא יהרוס לנו איכשהו. לא יודעת להחליט אם לבקש ממך להפסיק. מאחר ואנחנו מסתדרים בכל מקרה מצויין. עם הפתיחות, עם המיניות, עם הכל. עם המילים האלה, או בלי המילים האלה. וזה לא יוצר אינטימיות חדשה, שלא הייתה קיימת בעבר. אולי רק נותן קצת דלק לדמיון.
אז אני אחשוב על זה, ואתה אולי גם. לא משהו כבד מידי, ככה סתם, בשביל המשך יחסים תקינים. ואם תחליט שזה קצת מוגזם, אני סומכת עליך שתפסיק. לבד.
נשיקות.