7674

חבל שזה לא קל להפסיק לעשן, כמו שזה קל להפסיק לאכול.
כן כן. אמנם עבר רק יום אחד, אבל בהחלט זה נתפס לי במודעות. ואני לא אוכלת.
זאת אומרת, לא לדאוג. אוכלת. אבל אוכלת טוב. בריא. מעט.
חכו חכו, תראו אותי עוד חודש, פחות חמישה קילו, כמו כלום.
טוב, די. כדאי שאפסיק לדבר. ואצא לרוץ או משהו. אחרת שום דבר לא באמת יזוז.
אבל לא צריך להיסחף. התחלתי עם זה, לא צריך גם ישר להתחיל עם זה. קצת להירגע. אם כבר יש לי זמן. אז באמת ארגע קצת.
פשוט, אירגע, עם קצת פחות אוכל.
הבוקר קמתי, וכבר הרגשתי יותר טוב. כבר הבטן התעוררה קלילה יותר ליום חדש.
ואם אני אמשיך ככה, אז גם מחר ארגיש קלילה יותר, וגם מחרתיים, ותוך שבוע אני כבר הולכת עם המכנסיים שהפסקתי ללכת, כי לחצו לי על הבטן.
היום אולי אלך לא., להתפנק קצת. להתחבק, להתמזמז.
הוא רוצה שאשן אצלו. גם אני רוצה. אבל משהו שם, בפעם האחרונה, גרם לי לקום וללכת בשתיים בלילה. אחרי שנכנסו למיטה, אמרנו לילה טוב וכיבינו את האור.
משהו שם לא הסתדר לי.
אולי היום כן.
נראה.