7674

פתאום כולם נמצאים פה היום.
פתאום אני נזכרת. עורגת. רוצה.
רוצה, ולא מסוגלת. נשארת בבית, לבד, בשקט, ולא מעיזה.
פוחדת. חוששת. קצת התרגלתי כבר לעניין הזה, של הלבד. של הרגוע.
והנה פתאום אתה נמצא פה, וגם ההוא. ואיתך דיברתי, ואנחנו מכירים. ופתאום כל השמות, וכל הפרצופים, וכל הזיונים חוזרים ועולים. ואני לא ממש מוצאת את עצמי פה. בתוכם. בעניין.
אני בטוחה שאם תתקשר ותשאל מה שלומי, אני אתעורר לחיים. אבל שנינו יודעים שברגע שניפגש, זה יהיה כמו אז.
אבל עדיין,
בפעם האחרונה שהייתה כאן היכרות כזאת, גישוש ופגישות, לא היה מין. כמעט לא היה דיבור על מין. לא על סשן, כמעט לא על שליטה וגם לא ממש על תשוקה. כן.. והיא גם לא ממש עלתה.
אולי כבה בי משהו. אולי חזרתי להיות א-מינית. ואולי אני מחכה לקול הזה, שיעשה לי את זה שוב. כמו הקול שלך.
אולי אני מחכה לגוף הזה, לנשימה, לריח, שיעיר בי שוב את הרטט, את הרצון, את ההתלהבות, את התשוקה.
איפה אתה?