יומיים חופש. ומחר השלישי. עכשיו אני בחצי הדרך. עבר כבר חצי, וחצי לפניי. הספקתי כבר להשתזף, לשחות לא מעט (בים), לבלות עם אחותי, עם אחי, שתי פגישות חדשות, אחת מוצלחת והשניה פחות, והרבה שינה, בעיקר אחר הצהריים. כזאת שקוטעת את היום ומחלקת אותו לשניים. והופכת אותו לחלק א' של היום, וחלק ב' של היום, שמורכבים שניהם מהתחלה, אמצע וסוף. יותר יום.. בקיצור.
אולי אני גם בחופש מההתעסקות הזאת במילים. פה. בבלוג. למרות שעדיין, מתעסקת במילים. אבל מהצד השני. קוראת. קוראת ספר. קראתי תסריט. קראתי מניפסט. ובקרוב, אפילו אכתוב, הצעת מחיר. משהו גרנדיוזי כזה, שיכיל בתוכו את כל האלמנטים הדרושים להפקת אירוע וסרט.
תראו איך הפכתי לרצינית.. בשניה וחצי. האמת לא ממש בשניה וחצי. כבר די הרבה זמן אני קורעת את התחת, ומשתפשפת בעולם הזה. כך שהגיע הזמן שאתחיל לעשות דברים עצמאיים, בכוחות עצמי, ואולי גם סוף סוף אתוגמל כראוי.
בכל מקרה.. כנראה שבזה אני מתעסקת. יותר בדברים חיצוניים לי, ופחות בפנימיים.
וכשיגיע איזה אירוע "חדשותי" פנימי, איזו חוויה אקסטרימית חדשה, כמובן שתיכתב פה.. במלוא עוצמתה. אבל מאחר ובינתיים, החדשות ממאנות להגיע, אני עובדת על "חדשות" בתחומים אחרים.
לגבי החופש, הוא כל כך מוצלח, שכל יום, אני מודיעה על הארכה..
בא לי להיות ככה איזה כמה חודשים, ולהתפנות לעיסוקים יותר ממצים ומועילים. כמו, ללכת לים, לבלות, וכמובן, לעשות דברים עצמאיים, מבחינה מקצועית.
זה גדול, וזה חדש, וזה קצת מפחיד. אבל הפעם, לעומת פעמים קודמות, אני מרגישה שאני יכולה.
טוב,
אני די ריקה.
אז אולי כדאי שאכתוב בהזדמנות אחרת.
לפני 18 שנים. 22 באוגוסט 2006 בשעה 15:36