7674

קצת מזועזעת. קצת מתפכחת. פותחת את העיניים ומסתכלת.. מפרספקטיבה שונה.
על עצמי, על האתר, על העולם הזה.
ראיתי אתמול את הסרט "8 מ"מ" עם ניקולס קייג'. את הסבל שלו, לראות את האנשים הפאתטיים האלה, שנהנים או מתגרים מזוועות שונות. מהכאבות. מהלקאות. מחתכים. מניצול ילדים. מכאב. וכן.. גם ממוות.
אז כן. אני יודעת שפה זה שפוי, בטוח ובהסכמה. ולא יקרה כלום. אבל מצד שני, עשיתי סקירה קצרה בבלוגים של הילדות האלה, שנפגעו מאדונן. ואז נכנסתי לאתר שלו, והסתכלתי על תמונות שפירסם, שמאמינה שחלק מהן, אמיתיות, ואותן ילדות מצולמות שם, קשורות, כפותות, כואבות.
באה בי תחושת גועל. בשלב מסויים פשוט הרגשתי בחילה, וסגרתי את האתר.
נזכרתי בפעם הראשונה שנחשפתי לעניין, לפני מספר חודשים. זוכרת איך נכנסתי לאתרים, הסתכלתי על תמונות, והתחרמנתי מזה.
והיום..לא רק שבזיק של גירוי לא התעורר בי, אלא ההיפך מזה. נגעלתי. זה דחה אותי. ריחמתי עליהן. זילזלתי בו. לא יודעת.. פשוט.. רגשות קשים והפוכים לגמרי מהסיבה ההתחלתית שנכנסתי לתחום הזה.
נזכרת בסרט מאתמול, במילותיו של המוכר בחנות המין, שמזהיר את ניקולס קייג', שכשנכנסים לזה.. מתמכרים ולא יכולים לצאת. השטן.. הוא אמר, תופס אותך, וכובש.
ובאותה נשימה, נזכרתי ב"יועצים" השונים שטרחו לפנות אליי כשנכנסתי לתחום. ואמרו, במילים זהות למדי, שאם אני חדשה, שאני אקח את הרגליים שלי ואברח, כי אחרי זה, לא אוכל לצאת
מזה.. לעולם. וזה כמו כדור שלג, הולך וגדל, ומתעצם.
אז נזכרת בחודשים שעברו עליי. בהתלהבות בהתחלה. בנסיונות הרבים. בנסיונות הכושלים. בנסיונות המוצלחים. בשיחות הארוכות והמעמיקות. בהבנות. בתובנות. בעיקר כלפי חוץ. לא ממש עירבתי את עצמי בעניין. לא ממש בדקתי את עצמי, מגיבה לעניין. אולי כי לא נתתי לעצמי מספיק הזדמנויות. אבל את הקווים הכלליים קלטתי.
אם אני שולטת, אני לא ממש מתחברת לזה. התחושה של להיות יותר ממישהו.. לא ממש עושה לי את זה.
ואם אני נשלטת, אז יש הרבה תוכן ועניין. ואני כן מתחברת. ואפילו מתגרה. אבל זה צריך להיות במגע, מיני כמובן, בלי השפלות, בלי שליטה מנטלית. עם הרבה חום ואהבה.. וכאב.
אבל הקיצוניות שמתקיימת פה, ושם, ובכל מקום שיש בו בדס"מ, לא מתאימה לי, בכלל.
לא מתאימה לי כי אני לא מתגרה מזה. אבל יש עוד כמה סיבות פילוסופיות פסיכולוגיות קיומיות.
בגלל שאני לא ממש מחפשת להגשים את עצמי. ואני לא מתיימרת להבין את עצמי, עד כלות. ולא ממש מפריע לי שיש בי טונות של הדחקות, והרבה דברים מצויים אי שם בפנים ואני נמנעת מלגעת בהם.
אני חיה עם זה בשלום. וזה מה שחשוב לי.
אז כן, אם יהיה לי בן זוג, שיהיה בעניין, כמובן שאבקש את הנגיעות האלה בבדס"מ, בשליטה, בנשלטות וכמובן בהתמסרות. גם מתוך הגירוי שכן קיים בתוך האווירה הזאת. וגם כנסיונות קטנים ועדינים, כן לגעת ברגשות העמוקים יותר.
אבל כסשנים, וכיחסים לא מוגדרים, זמניים ואירעיים - אין מצב.
ניסיתי, וראיתי כי לא טוב.
ובכלל, פתאום בא לי להכיר מישהו בצורה ונילית לגמרי. בלי קשר לאתר הזה. בלי קשר לסקס.
נראה.. אם יהיה לי זמן לזה. אם יהיו לי אנרגיות לזה. אם יהיה לי חשק.
בינתיים, החופש הקצר שלי נגמר, ואני אחזור להיות עסוקה.. כמו תמיד.
ואפילו יותר. בנוסף לעבודה שלי יש עוד שני פרוייקטים על הפרק.
פרוייקט אחד בשלבים מניחים את הדעת של לקראת יציאה לדרך.
ופרוייקט שני בשלבים התחלתיים של גישוש, לפני היציאה לדרך. זה האחרון, לא מראה סימני אופטימיות מספקים, אבל אולי.. נראה.. משהו בכל זאת יצא מזה.