7674

אתמול הייתה לי התקפה בולמית. רציתי לאכול, הכל מהכל וכמה שיותר. לא ממש יצא ככה, אבל בהחלט נתתי לעצמי. בראוניס מקפהנטו, פקאנים מצופים בשוקולד לבן, והיום קרואסונים עם שוקולד מלחם תושיה, ושתי שקיות שוקו.. ועכשיו עוד חזרתי ממסעדה, אחרי אנטיפסטי ופוקצ'ה. טוב נו.. המסעדה זה לא ממש נחשב, אבל בהחלט התפרעתי. אה, ובכלל שכחתי. אתמול, אחרי העבודה, עצרתי בסופר וקניתי בשר. ועשיתי קציצות לי, קציצות לרוני וספגטי בולנז. מה זה השתגעתי.. שחבל על הזמן. לא יודעת מה עבר עליי, ועדיין. מרגישה מן ריקנות כזאת. או שאולי סתם התפרקות. בא לי להתפרק.. לא לשמור, לא לדאוג, וליהנות. כן, מה קרה.. קצת להתפנק. כבר שבועיים בערך אני שומרת על מה שאוכלת. לא ממש שומרת, אבל משתדלת לא לאכול דברים משמינים. אז התפרקתי לי ליומיים, ואולי גם לשלושה, כי קניתי היום קצת עוגיות.. ככה, שיהיה לי בבית. כי אתמול בערב מרוב שלא היה לי כלום מתוק בבית מצאתי את עצמי אוכלת את הריבה של סבתא, שנמצאת פה כבר שנה במקרר, עם כפית. מעולה. ריבה באמת מעולה, אבל ברצינות.. יש גבול.
אימא שלי נטשה את הזירה ליומיים, ואני לבד. סוף סוף, גם בבית, בלי עבודה וגם לבד. השילוב הקדוש. כן ירבו. שיגיעו עוד הרבה. הם יגיעו, אני יודעת. אני אשוב להיות לבד.. עם החופשים והכל, אבל בינתיים, כל פיסת שקט כזאת, נטרפת בחום.
אולי אני אסע לפאריס ביום ראשון. עוד לא החלטתי. נראה אם אני אמצא איזה כרטיס אטרקטיבי. כי הדירה שם ריקה, והטמפרטורות ירדו. ולמרות שלא מתחת לאפס, זה כבר מספיק קריר כדי להיות נסבל.
זה די ברור שלא הספיק לי החופש הקצר שהיה לי. שלושה ימים, אימא שלי הייתה פה, קירקרתי סביב אחותי.. כדי שלא לפספס אותה, כי עוד מעט תשוב הביתה, וכל הזמן התרוצצתי. לא ממש נחתי.
ואילו פאריס, בדירה שם, בקומה השביעית, עם הנוף הנעים של הרובע השש עשרה, לבד, קורץ לי פתאום, מאוד מאוד מאוד.
אז אולי..אני עוד אמצא את עצמי ביום ראשון על המטוס.