7674

רציתי ללכת לאיזה דרינק בחוץ. ככה בעדינות, משהו על הים, עם הבריזה, עם קצת מוסיקה, ואם אפשר, אז עם קצת סקס אפיל. אז התקשרתי לכל העולם, ואישתו.. ואף אחד לא יכל או לא רצה.
בסוף הגעתי לגיא. והוא רצה. אז נסעתי אליו. החלטנו, שאני אבוא, אני אראה את הדירה האטרקטיבית והמיוחדת שלו, ונצא ממנו. וכך היה.
הגעתי. ובאמת התלהבתי. מיוחד, זאת לא מילה. ממש ממש משהו. אולם כדורסל קטן ליד הדירה הזאת. אבל מצד שני, נגריה, נקייה ומסודרת ממנה.
בריזה לא היתה שם, כך שהרביצה אצלו לא ממש באה בחשבון. ובירות לא הבאתי, אז היינו מכווננים, לצאת. הוא נכנס להתקלח. ואני הלכתי לשירותים. מסתבר, שגלי החום שהציפו אותי בימים האחרונים, בישרו בעצם על קילקול קיבה רציני, ולא על משבר גיל המעבר. והשירותים חגגו. או שמא אומר, אני חגגתי. לא, בעצם לא חגגתי. ישבתי שם, והזעתי. וסבלתי. והאמת, גם קצת התפדחתי. וואלה, אני ככה מגיעה לבחור, ומתיישבת בשירותים, עשר דקות, אולי יותר, לא יוצאת. בשלב כלשהו הגיעה השאלה המיוחלת, זו שציפיתי וידעתי שתגיע, "טבעת?"... בלי להיות בטוחה במה שהוא שאל, עניתי, לא, אני בסדר. ואז יצאתי. הרמתי את החולצה. נעמדתי מול המאוורר הגדול. וייבשתי את עצמי מהזיעה. התנצלתי על ההיעדרות הארוכה. ופתאום... דפיקה בדלת.
שמעתי אותו ממלמל, מי זה יכול להיות, תוך כדי הליכה מואצת אל עבר המפתן. עדיין עומדת מול המאוורר, שמעתי אותו פותח את הדלת, ואחרי זה שקט של שתי דקות, ואז עוד כמה רחשים, ושוב שקט, וכבר קצת התחלתי להיבהל. מה קורה שם. שכן ממקומי, לא הצלחתי לראות מה התחולל שם.
ופתאום, נכנסה כמו רוח סערה, אישה בלונדינית, סקסית ומעוצבת, לבושה בשמלת קולר שחורה חושפת כתפיים וקצרה, הולכת במרץ וחוצה את החדר. הסתכלתי בתמימות, בהשתוממות, ושאלתי, באמת בלי להבין, מה קרה..? אז היא הסתובבה בחדות, נעצה בי מבט כועס, ואמרה לי, לא קרה כלום, רק באתי לדירה של החבר שלי. ופנתה להמשיך בדרכה אל עבר חדר השינה. נבוכה קלות, לא ממש מבינה, הסתכלתי עליו, והוא התקרב אליי, אומר לי, אני מצטער. שאלתי אותו מי זאת. הוא אמר, זה סיפור ארוך, אני מצטער, אספר לך בהזדמנות אחרת. אז שאלתי אותו בקשיחות, ואתה לא יכול ללכת איתי עכשיו כאילו..? והוא אמר, מרכין את ראשו, מזיע ונבוך, לא.. עדיף שלא.
בחוסר טקט המשכתי לשאול, אז ללכת כאילו..? והוא אמר כן, מצטער.
בדרך למטה, במעלית, הוא ליווה אותי, והספיק לדווח לי מעט על העניין. כן, הם חברים. אבל מן און אוף כזה. אבל זאת באמת הייתה הפתעה, היא לא הודיעה שהיא מתכוונת להגיע או משהו.
ואני, המשכתי, אולי בכל זאת להצליח לממש את תוכניתי להערב, שאלתי אותו, אבל עדיין, מה.. אתה לא יכול לצאת עכשיו.. ככה ללכת איתי לשתות משהו..?
לא, הוא ענה, עדיף שאשאר איתה.
חייכתי. עדיין בהלם. אבל משועשעת לגמרי מכל הסיפור. קצת ריחמתי עליו, על הסיטואציה המביכה שנקלע אליה. הרגשתי קצת כמו באופרת סבון. ובדרך כלל, אופרות סבון, משעשעות אותי, עד שמשעממות אותי.
אז הלכתי.
נסעתי לשתות בגפי.
ועכשיו חזרתי.