7674

ללכת או לא ללכת, זאת השאלה.
חזרתי מהעבודה, ובדרך חשבתי, אני מגיעה הביתה, עולה על בגדי ספורט, לוקחת את רוני ויוצאת לרוץ. ועכשיו עישנתי אחת, ככה בשביל המחווה, של החזרה הביתה, אחרי יום ארוך, והרמתי רגליים על השולחן, ונכנסתי לפה, ונפלה עליי העייפות. לא ממש עייפות אלא מן נינוחות כזאת, של לא בא לי לצאת מהבית עכשיו. ואני אומרת לעצמי, עוד שעה של מאמץ, וזהו. תחזרי הביתה הרבה יותר מסופקת מעכשיו. ואני יודעת שאני אעשה את זה, רק מושכת עוד כמה דקות נינוחות כאלה.

איך שדברים רעים באים בצרורות. כמו שדברים טובים מגיעים ככה. אחד אחרי השני.
אז אני מקווה שעברתי את הצבר הרע הנוכחי, וזה כבר מאחורי. כי אין לי כוח יותר. זה היה טו מאץ', החל מיום שישי בבוקר שהוא עזב, עד אחר הצהריים היום, שזה כבר יום שני.
מכה אחרי מכה. ואני נשארת עם הראש למעלה. סופגת. וסופגת. עד שאתמול התפוצצתי. וכבר התפוצצתי על כולם. על בעל הדירה. על אימא שלי. על אשתו של הבוס. על הפקידה המסכנה בעירייה שמבקשת ממני פתאום שלושת אלפים שקל.
נכנסתי אליה, ואמרתי לעצמי, הפעם, אני לא מוותרת. למרות שגם בפעם שעברה אמרתי את זה, ובסוף נאלצתי לסתום את הפה. כי מול המערכות הבירוקרטיות האטומות האלה, באמת שאין מה לעשות. וצעקתי אליה. והיא בתגובה, במקום להתקפל, צעקה עליי בחזרה. ומה זה העמידה אותי במקום. יצאתי משם, וזה הרגיש לי קצת כמו סשן. שהתפרעתי והייתי טרוריסטית, והיא הצליפה בי והראתה לי את מקומי.
כמעט חזרתי בחזרה אליה, והודיתי לה על זה ש"יצאה" עליי ככה. זה הרגיש טוב.
גם כי אחרי שצעקה, וקצת נרגעתי, גם היא נרגעה, והפכה להיות קצת יותר רכה. זה הפך להיות ממש סשן רגשי, המפגש הבנאלי עם הפקידה הזאת, בעירייה.

וזהו. בערך. אז עכשיו זה מאחורי. ואין לי כבר כוח לעוד מכה. ואני אלך לשטוף את עצמי בקצת זיעה ומאמץ עם ריצה אינטנסיבית של ארבעים דקות. ואחזור הביתה. ואגמור את החולצה שהתחלתי לפני יומיים. ואכנס למיטה עם הספר שחזרתי אליו, אחרי חצי שנה ששכב ליד המיטה שלי והעלה אבק. קניתי אותו לכבוד היומולדת שלי, קראתי אז שלושה עמודים בערך, ועזבתי. לא התחשק לי עליו. ופתאום, חזרתי אליו, והוא נתפס.
כן, זה קצת מדכא, כי זה על חבורת מתאבדים שנפגשים במקרה על בניין "המקפצה" - הבניין שממנו אלו החפצים במותם - קופצים. אבל עדיין, זה הומוריסטי, ונחמד. והעיקר, כמו שזה נראה עכשיו, המפגש, הקרבה והאינטימיות, יניעו אותם בסופו של דבר מלעשות את המעשה.
אז יאללה.
קדימה.
לרוץ.