השמש נדחקה בעיקשות כמו נשפכת בגוון של דבש דרך החלון הגדול של בית הקפה . קרן לייזר חודרת, חותכת את האוויר הדחוס בין השולחנות. הוא קרא את הספר הפתוח לפניו ואולם העיניים החודרות שלו שזפו כמו במלי משים את הנכנסים והיוצאים בהמולת שגרת עוד יום מהביל. לפתע, כמו קפא מבטו כשהבחין בה נשענת על הבר וממתינה לתורה להזמין את מבוקשה
המילים נעלמו האור האפיל ההמולה שככה ורק היא הייתה שם במבט מצועף ושפתיים חשוקות.
גופה הארוך והחטוב עטוף בתוך מלבושים סתורים ושחורים שסיפרו סיפור אחר. סיפור של ייחוד מחד מול רצון להיטמע כמו להעלם מאידך. לבוש שלחש שפה אחרת מסתורית וברורה גם יחד
עור חשוף במקומות מפתיעים, צמידים מעור מגולגל סביב פרק ידה, ושרשרת קולר עור דק שמעולם לא היה רק פריט אסתטי צמודה לצווארה הלבן
אצבעותיה עטויות הטבעות הגסות תופפו בחוסר ש/קט בעת שהמתינה ורגלה חטובת הקרסול המדוגם היטלטלה בחוסר נחת מצד לצד.היא עמדה שם בחוסר נינוחות מופגן מסיטואציה של ההמתנה שנכפתה עליה כמעט מוותרת על הכל והולכת...
והמבט – המבט הטרוד מצועף בעצבות וייאוש מבולבל שדומה כי כבר ניבט בעיניה מזה זמן רב .
את יודעת מה את רוצה ? שאל בקולו איטי ועמוק תוך שהוא פולש במבטו החודר אל תוך עומקם של אישוניה המתרחבים בפליאה
הוא הביט בה בשקט, מאפשר לה לקרוא את המשמעות הכפולה שבשאלתו , בתוך עיניו, לאפשר לה את הספק שבכוונת שאלתו את התשוקה האפלה שמעולם היא לא העזה לבטא בכל רם..
היא הרימה את הסנטר שלה במבט שואל, מזהה את הסימנים המוכרים בה של געש מטלטל ועצב מתסכל של פחד וכאב של כמיהה להעז ועונה בקול שקט ומהוסס.. "לא"
והוא חייך כחתול שלכד את העכבר ועוד בכד שמנת..." בואי" אמר ולא יסף ואחז קלות במפרקה כשהוא מוליך אותה בעדינות נחרצת החוצה אל הסמטאות נצרות שהחלק זה , העתיק, של העיר.
לבסוף נעצר , בפינת חצר פנימית אפילה ונסתרת , שם האור היחיד היה נופל דרך תריסים סגורים למחצה וסדקים בקיר הישן ומחוספס. הוא ריתק את ידיה מאחורי גבה והתמיד אותה בפניה לקיר הטחוב .." עכשיו תגידי מה את רוצה!", הקול שלו נוזף בה בעדינות, את הכאב שמתערבב בהנאה עד שאי אפשר להפריד ביניהם. הוא ידע איך הנשימות שלו נשמעות כשהוא לוקחת שליטה—קצובות, מדויקות, ואז היא החלה להגיד , בהתחלה לאט ובהיסוס מחושב לא לפחד, שלא יכאב ,להיות משוחררת ואז בפרץ מילים ודמעות רק נאנקה וגנחה. אני רוצה אותי. חופשיה מנטל כאב נפשי המתענה ומחשבותיי האפלות הכל כך חסרות כל כך הרבה.
הוא סובב אותה במהירות אליו כשידיה מאחורי גבה ושערה סתור והניף אל על את ידו במהירות
ואז, כמו במשחק אכזר, קול נפץ זכוכית נשברת השיב אותו נוכחה אל בית הקפה כשהוא מתעשת לצליל ספל הקפה שנישבר בשולחן שלידו
והיא ? היא כבר מזמן שילמה ויצאה ...לא ערה ולא מודעת כלל לתפקידה המנצח בדמיונו המתחסר מהיעלמותה מזה זמן...בלי לומר מילה.