לפני 9 שנים. 4 באוקטובר 2015 בשעה 17:42
זה היה לפני שנים, עם הדום המיתולוגי, עמדנו לצאת מביתו לתערוכת אומנות קינקית במבנה תעשייתי גדול ביפו,
לבשתי את מיטב מחלצותי, שמלה שחורה ותכשיט דמוי קולר, מן רמז עדין להשתייכותי אליו ולזהות הדסמית שלי.
הוא צפה בטלווזיה ואני שלחתי יד אל בין מפסעותיו, הזין שלו קידם אותי בברכה.
"אפשר לרדת לך, דום? "
את לא יורדת לי כשאת לבושה, הפטיר בקול נמוך. כשהוא שומר את עיניו ממוקדות ל"מבט לחדשות".
עיקמתי את הפרצוף, מה? הכל?!
הנהון קטן מצידו.
התפשטתי בהבעה עויינת והוא הפשיל מעט את המכנסיים,
היום אני משדרת לעצמי שוב את הזיכרון של התחושה שאחזה בי
תשוקה אפילה והתרגשות קצרת נשימה.