בחדשים האחרונים אני שוחה הרבה, נשבעתי כל יום.. עומדת בשלש פעמים בשבוע.
בתחילת הדרך היתי שוחה עם דימוי מזעזע בראש, של דימום מהלב ואיך מי הבריכה האולימפית נצבעים באדום
ועכשיו התחלפה התמונה לצלילות והתנקות וריח הכלור תורם לתחושה הנקייה.
המים מלטפים את הגוף בנעימות ואם היתי קצת פחות פוריטנית היתי מגיעה למאסז' בג'קוזי הענק , בריכה בפני עצמה, אלא מה..
הדרך לג'קוזי אורכה כעשרה מטרים במהלכם אני חשופה למבטיהם של הגברים המשוקעים באמבטיה המבעבעת,
ואין להם נורמה של מבט מנומס. נהפוך הוא, זהו מבט הסוקר בקפדנות ומתייג את ה"ציון- זיון" שלי.
עשרה מטרים, אני פוסעת בכפכפים, נוטפת מים, רטובה, בגד הים מתהדק על שדי ובטני, הפטמות נראות בבירור, לא בקו שהן אמורות להיות,
כמו גם הצלוליטיס, השומן, והרפיסות בירכיים, אף גברבר השקוע בג'קוזי לא מחמיץ זאת. נהפוך הוא, מבטם עולה ויורד
יש המזדקפים מעט ואורבים לרגע שבו אכנס פנימה.
בתשעים אחוזים מהפעמים, אם אין לי פינה באמבטיה על טהרת המין הנשי , אני מסתובבת כלעומת שבאתי.
כשיש שעות הפרדה מגדריות, אני נכנסת בעונג עם דתיות ומוסלמיות שעטופות היטב פנימה, בנינוחות והנאה.
בדרך המאוכזבת למלתחה אני מנסה ליישב את עצמי לעצמי, לפני שנים במועדון הישן, האדון שיצאתי עימו העמיד אותי לסשן פומבי עם מלכה, ליקקתי את מגפי הויניל שלה וחטפתי הצלפה באחוריים, לעיני כל.
איך זה מתישב עם הפוריטניות שלי בבריכה?
