ודווקא החוקי גמר.
היה שבוע קשה שעוד לא נגמר, בני משפחה מחו"ל ממלאים את ביתי, נתתי להם את חדר השינה שלי ועברתי לגור אצל הפרוד החוקי שכבר מזמן מבקש כי נשיב עטרה ליושנה (כולל סקס).
חמישה לילות, מתוכם עשינו מין מגומגם, בשלשה. אני נעתרת- יום כן יום לא.
שלש פעמים בהן מצאתי עצמי מנוכרת לעצמי, עסוקה כל רגע ב"מה אני מרגישה" עכשיו, והאם זה
דבר נכון או שגוי. ואיכשהוא הצד השני הרגיש שאני מרוחקת ולא ולא ולא גמר.
מגעו עדין כשל נגן מנדולינה, מרפרף ומתחשב, נוח לך ככה? רוצה להחליף תנוחה?
אני צריכה בדיוק את ההיפך, אבל לא מסוגלת להסביר.
בין לבין ריצות ומסעדות התקשר גם המאהב, החבר של א'. אני בעיר, תמצאי זמן.
אין זמן! התנצלתי, אני לא יכולה לעזוב את האורחים והבית מלא.
בואי החוצה, נמצא מקום.
אני לא עושה את זה בחוץ!
חכה יומיים הם עוזבים, ניקח חדר.
התעקש, כמעט נעלב, "אני עושה את הדרך אליך כל אימת שאת רוצה ויכולה, ועכשיו כשאני בעיר את לא יכולה להתפנות?"
התנצלתי בנימוס, עם ארומה מעוצבנת משהו ( הוא לא מבין את הסיטואציה שיש לי בבית).
הוא הרגיש זאת. איך כל הגברים בחיי מרגישים את ה"אמת" בקול שלי, אני שחקנית גרועה או מוקפת בגברים
רגישים במיוחד.
חצי שעה אחרי כן נוצר חלון הזדמנויות קטנטן, אחד נסע לראות את המשחק, שני לבריכה שלישי לקניון... התקשרתי,
בוא עכשיו!
לא היתה חניה אלא ברחוב המקביל, השעון תקתק, ואז הגיע מיוזע .נוטף מים.
גבר גבוה ונאה בחולצה שחורה ועניבה בבורדו מפוספס. טבעת חותם על אצבעו.
למרות שהמזגנים פעלו בעוז , גופו היה לוהט, פרמתי את העניבה, סצינה מאופרות סבון של שנות השמונים.
פשטתי את חולצתו וליטפתי את כתפיו ביד קרירה, יש לנו עשרים דקות.
אך הלהט שבחוץ פסח על מיטתי, והמגע השתבש ונאלם דום. הוא לא גמר.
אסור להלחיץ אותו בזמן, ציינתי לעצמי.
בערב, ניגש אלי החוקי, כשאני עובדת על המחשב ועיסה את כתפי, בא לך?
חפוז, אמרתי לו, כי אני עייפה. ודווקא אז נחה עלינו איזו רוח נכונה ,
אני עצמתי עיניים והוא הגיע לאורגזמה, סוף סוף, אחרי שבוע ארוך,
שמחתי שאני מביאה הנאה