לפני 7 שנים. 6 באוקטובר 2017 בשעה 4:36
תחושה מיוחדת יש לימים הראשונים, הגוף והנפש סחופים בסערה ומתיקות.
כבר היתי במקום הזה ותמיד הצטערתי אחר כך שלא לקחתי את הזמן, שלא האזנתי בדריכות
שלא המתנתי לעצמי בכל סימטה חשוכה.
הפעם אני שם, קשובה לגמרי,
אורבת לבאות בהתרגשות, עונג ופחד.
ותודה לדניאל פאר, ינוח על משכבו בשלום.