כשהייתי חיילת בבסיס דרומי מאובק היה מפקד באוגדה שלא ממש התיחסתי אליו כי היה מבוגר בעיני, עשר שנים מעל גילי.
מנקודת המבט של בת תשע עשרה, זה כמו איזור רדיואקטיבי אסור.
חיבבתי אותו כשהיה נכנס אז למשרד, תמיד במדי ב', לא תמיד מגולח, עייף ולבבי, אני היתי מכינה קפה שחור בטעם חול והוא
היה מעלה חיוך על פני.
שלושים ושלש שנים אחרי, במסגרת חשבון הנפש והניסיונות להתאושש משברון לב ,נזכרתי שרציתי ולא עשיתי וי V על הגבר הזה.
החלטתי ליזום הטרדה הפוכה, (בדרך כלל זה המפקדים שמטרידים את המזכירות) וליצור איתו קשר. לא היה פשוט לאתר,
אחת שהיתה שם איתי דיווחה שעבד כמה שנים בחול אבל רואה אותו לפעמים בחדר כושר...
לשמחתי מצאתי אותו מקסים כאז, פנוי, מחוייך ונכון לאספני לתוך זרועותיו. אה- מה- מה - ווניל.
השבוע, במטבח שלו, סיפר בביישנות שאמר לגרושתו שהוא יוצא עם מישהי שהיתה "חיילת שלו".
אוזני נתפסו לביטוי "חיילת שלו" לשניה הרגשתי קטנה ושייכת ומשוייכת ומוגנת. רגש בידיאסאמי
פעם היתי שם, שקועה בתחושה הזו לאורך חדשים ושנים, כמו נמלה מתפלשת בכלי של הסוכר.
הסקס נעים, החיבוק מדהים, יש מצב שנעשה חופשה בחול יחד, בקרוב, והבעיה היחידה שאני מזהה כרמז מטרים
זה שעכשיו אני מבוגרת מידי בשבילו.... חה חה חה.
