לפני 6 שנים. 12 בינואר 2018 בשעה 16:10
כבר תקופה שאני בחלומותי, בלילות, נעה במבוכים סבוכים, מעוקמים ביד אֶשֶר, לא מוצאת את דרכי החוצה.
הסיוטים בגלים, נרגעים קצת ושוב מבקרים.
אני מצקצקת בלשוני לעומתי, ככה זה געגועים למי שמתו והלכו, דינם חוסר מוצא ותוחלת.
יודעי דבר יעצו לי להכין לוכד חלומות בעצמי, מחוטים ורשת.
לתלות אותו סמוך למיטה ולהתכוון אליו טרם שינה.
ולי אין חוטי צמר זמינים, עיגול מחוט ברזל,
נוצות ובתיה עוזיאל.
מה שכן יש לי שיר מתאים.
כל הנהרות /אבות ישורון
כל הנהרות
הולכים אל
הים והים
אינו מלא
כי כל
הנהרות חוזרים
אל הנהרות
תאמינו לי.
זה סד
גאות ושפל
זה סד
תורת געגועים.