לפני 5 שנים. 8 בנובמבר 2019 בשעה 5:38
דקה קודם אני מסדרת חפצים בעצבנות, הענבים יעמדו כאן, הקפה שם.
אבל מה לעשות עם עצמי? לשבת, לעמוד, על המיטה? על הכורסא?
ואז הוא נכנס, כשהוא בא פנימה, האורה שלו דוחקת את כל האפלוליות, כמו שהים נחצה בסרט של ססיל. ב. ד. מיל
הלב שלי פועם כמו איילה רצה במנוסה.
הוא מחזיק אותי בידיו, מקרב אותי לגופו, ...שששששש.... הירגעי. הרבה זמן הוא אוחז בי כך, דקות ארוכות, נצח
שסוחף אותי ברכות, היתי יכולה לחיות שם או למות שם. אלוהים.
