הוא ניחן בכישרון הזה שאין לו שם, אנחנו, הבנות, קוראות לזה דומיות, זה הרבה יותר מזה.
זו היכולת ליצור, להשליט סדר בריאה אחר בתוך החדר או באויר ביני לבינו.
לילה קודם עשיתי טעות , עברתי עבירה, משהו שעלול היה לחשוף ולסכן אותנו.
כאשר הוא נכנס, איני יכולה לעצור את נחשול השמחה ואני מלטפת זרועו בהתרגשות, הוא לא נענה.
מורה לי לפשוט בגדי, ונותר לבוש, על ארבע על המיטה והצלפה כואבת עם חידוד מסרים בעל פה.
בדרך כלל אני מיללת אבל הפעם אני נחושה לחשוק שפתיים, שקטה וקשובה לדבריו.
בהמשך, כשהוא שוכב מעלי, זרוע על זרוע, רגל על רגל
אני נזכרת בחבר שהיה לי בצבא, ואיך היו לי התקפים קלסטרופוביים כל אימת שהיה מועך אותי בגופו
וכאן, אני כצפה על ענן מרוב הקלילות שבעונג.
אני שפחה, אני מצע, אני מזרון ומיטה וכן, כן כן.
ואי אפשר היום בלי כמה פסוקים מהאיגרת אל הפיליפים ד'
4. על כן, אחי, האהובים והיקרים, שמחתי ועטרת ראשי, בדרך זאת עמדו נא באדון, אהובי.
4 שמחו באדון בכל עת; אמר שוב, שמחו.
5 נעם התנהגותכם יודע נא לכל אדם. האדון קרוב.
6 אל תדאגו לשום דבר, כי אם בכל דבר הציגו משאלותיכם לאלהים בתפלה ובתחנונים ובהודיה.
.
