משחק מסתורי זה, שתחילתו באהבה לגוף וסופו באהבה לאדם נראה בעיני יפה דיו כדי להקדיש לו חלק מחיי. המילים מוליכות שולל האלו זו המציינת הנאה מצביעה על מציאויות סותרות , הכוללות בעת ובעונה אחת מושגים כחמימות, מתיקות, קרבת הגופים, אך גם אלימות , יסורים וצעקה. פסוקו הקצר של פוסדניוס על ההתחככות בין שני פלגי גופים, שראיתך מעתיק בשקדנות של ילד טוב במחברות בית האולפנא שלך, אינו מגדיר את תופעת האהבה יותר משהמיתר שאצבע חלפה עליו יכול להסביר את נס הצלילים,
פסוק זה יותר משעולב הוא בתענוג עולב הוא בגוף עצמו- כלי זה של שרירים, של דם ועור , ענן אדום זה שהנשמה היא חזיזו. מודה אני כי התבונה עומדת מבולבלת מול פלא האהבה מול הכפייה המוזרה הגורמת שבשר זה- המטרידנו כה מעט כאשר אינו אלא רק מרכיב של גופנו שלנו, ואינו גורם לנו דאגות אחרות לבד מרחיצתו, הזנתו, אם אפשר, מניעת סבל ממנו- עשוי לעורר בנו תשוקה כה עזה ללטפו, רק משום שאישיות אחרת מפיחה בו חיים ומשום שמתגלים בו שרטוטים של יופי... אם בריה אחת , תחת שתשפיע עלינו, לכל היותר, רוגז, הנאה או שעמום, כובשת את רוחנו כמו מוסיקה ומענה אותנו כמו חידה, אם היא עוברת משולי עולמנו אל מרכזו- או אז מתרחש הפלא המדהים, שהוא בעיני פלישה של הרוח אל הבשר, יותר מאשר שעשוע בשרים בלבד.
מרגריט יורסנאר, זכרונות אדריאנוס
