לפני 5 שנים. 15 בדצמבר 2019 בשעה 7:55
עם האדון בבית קפה, שיחת עבודה ופוליטיקה היא הקליפה החיצונית
בתוכי מתגעשת התשוקה אליו.
קר לי, אבל לא אלבש את הז'קט, אני רוצה לדחוף את מראה השדיים שלי
אל מול עיניו, איני מרסנת את מחשוף החולצה, במכוון ניכר שם השסע.
אולי אזכה לראות את השינוי מתחולל מול עיני, עיני התכלת שלו מאפירות
לפלדה והזאב מגיח.
עיניו בוחנות את הנוף אבל הדיון במי התהום באקוויפר החוף,
מרתק אותו יותר.
אני עוברת להערה צינית, יש לי רפרטואר אינטונציות מתנשאות,
זה מקפיץ אותו, אני יודעת ומהלכת על חבל דק.
הוא לא משנה תנוחת מושבו, אוחז בירכי בכף יד אחת, הבשר
הרך נלחץ תחת אצבעותיו, מלחציים של כאב, שפחה מתנצלת..
אני משקיעה מאמץ ב"עבודת פנים" שלא יבחינו סביבי במתרחש
ומאבדת את הרגע הזה של הטרנספורמציה שייחלתי לו.
אדוני, בעולם מתוקן הייתי מי תהום למרגלותיך, כובשת פני בחלציך.
