צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

ה(ע)קרב החוקי!

הגיע הזמן להעביר להילוך חמישי
ללחוץ על הגז
ולנסוע ישר

דרכים צדדיות מאריכות את הדרך לאושר
וברוב הפעמים סתם לוחצים פול גז בניוטרל...

העיקר ארבע גלגלים ומנוע שפועל..
ולא לשכוח למלא את המיכל...

חחחחחחחחח
לאחרונה אני מתחברת לצד הטכני שלי :-))))
לפני 19 שנים. יום חמישי, 29 במרץ 2007 בשעה 8:55
השמש מאירה את פניי
ואני רואה את הדרך לפניי
אולי היא מפותלת?!
אולי היא מסורבלת?!
אבל היא שלי , לגמרי!
ואותה אני מקבלת!

זה לא פשוט, אף פעם לא היה...
והדרך לא תהיה קלה!
זה קשה להתחיל מההתחלה!
במיוחד...
שאנחנו כבר באמצע....



נכתב בשירה
בנשימה עצורה...
שיט ...חבל שאתם לא יכולים לשמוע אותי שרה....:-)
לפני 19 שנים. יום רביעי, 28 במרץ 2007 בשעה 2:56
אני יודעת שמי שיקרא את זה עכשיו , נורא יחייך לעצמו...ויאלללה תחייכו בסבבה.
ואני מכירה מישהו אחד לפחות שיגיד שאני "בועטת" במוסכמות....
אבל ראבק...אני ובעלי..כשותפים שווים לחיי הנישואין , כזוג מושלם בחלוקת מטלות שגרתיות בחיים, הייתי חייבת להגיע לאיזה שהם חוקים בעניין...
1.אתה "אדון" או "עבד" שלי רק בנוגע לסקס....לא מעבר לזה.

2.חובה שתהיה הפרדה מוחלטת בין הזוגיות הונילית לזוגיות הבדס"מית, הווה אומר, אתה ממשיך לעשות כביסה כמו תמיד....לעזור בבית ...שום דבר לא השתנה.

3.אין להתחיל את הערב בקוצ'י ומוצ'י ולעבור באמצע לסאדו ,זה מביא לי את הסעיף למוח, לטעמי סשן לא יכול להיות לעולם ספונטאני, הוא חייב להיות מתוכנן.

4. אם בא לך סשן באותו יום ...אז להכין אותי מהבוקר, לתת לי הוראות מפורשות במשך היום, מה אתה מצפה ממני, לבנות מתח ועניין...ומכיוון שאתה לא אדון מנטאלי , ואצל אדון ממשי המצב לא מתחלף ותמיד נשאר קבוע, כי אדון תמיד נשאר אדון ואני חייבת לציית לו בכל שעה שהוא ידרוש, אבל כאן אתה בעלי , ואני צריכה הכנה נפשית , ועבודה מנטאלית שלי על עצמי על מנת לזרום ולהגיע למקום הזה וכרגע זה לא קל לי, אולי בעתיד אני אתרגל לעשות סוויץ יותר מהר וזה יהיה יותר מובנה בתוכי.

5.תשכח מקריאת מחשבות, כאדון אתה מחויב להגיד לי בדיוק מה אתה רוצה, קריאת מחשבות זה רק בונילית ..לא בבדס"מית.

6.דבר אתי ולא בפרחים, אל תצחקק לי באמצע אם אתה רוצה שאקח אותך ברצינות.

7.אל תשים לב לפרצופים שאני עושה, ותתעלם כמעט מהתגובות המתלוננות ו/או הקוטריות שלי, תלמד לא להעלב מהם ותלמד לסתום לי את הפה כשצריך.

8.בבדס"מ אני לא "מותק הכל בסדר?" בקול מאנפף , אלא אני " את בסדר?!" בקול קשוח.

9.תסלח לי אם אני אצחקק ואהיה במבוכה בהתחלה, או שתלמד להשתמש בזה בשביל להשתיק אותי ולהעניש אותי.

10.אם הצלפת וצעקתי מכאב , אל תרחם עליי מיד ... בחייאת , נו למה ציפית?!

11.היי הלו , ואל תגזים גם לכיוון השני, לא להתעלל... אחרת למחרת בבוקר אני אשים לך מלח בקפה במקום סוכר... הכל במידה.:-)

12.חוק בל יעבור, לא להביא את הזעם שלך על מקום עבודתך לתוך המערכת הזוגית שלנו בכלל והבדס"מ שלנו בפרט, אני לא מוכנה לקבל מכות על זה שהגמד הקטן ההוא בעבודה עצבן אותך גם היום.


זהו בינתיים מה שעלה לי בראש...נראה מה בהמשך...אולי יעלו חוקים נוספים מתוך הצורך...:-)
לפני 19 שנים. יום שלישי, 27 במרץ 2007 בשעה 15:38
האמת שכתבתי את זה מזמן...
שנה שעברה בעצם...אבל זה נראה לי מתאים לעכשיו בגלל במצב...:-)


~~זה מתחיל מהבוקר, אז אני כבר יודעת, שהלילה יהיה זיון...

~~בדרך כלל קמים בבוקר, כל אחד בצד שלו, אני מידי פעם מסובבת אותו הצידה שלא ינחר לי באוזן, אבל בבוקר של חיזור הוא יסתובב אליי , יצמיד אותי אליו ,יחדיר יד מבעד לפיז`מת הסטאן שלי (כמובן שבקיץ זה יותר נגיש בגלל הכותנות, לישון ערומה לא בא בחשבון בכלל...זה ישר "רמז" בשבילו) ממולל לי את הפיטמה ועל הירך אני אחוש את הזיקפה שלו, אם יש זמן אז ממשיכים הלאה לשלב הבא, אבל בבוקר רגיל של עבודה זה יצטרך להדחות עד הלילה...

~~אני קמה והולכת לצחצח שיניים...ביום רגיל הוא יקום ויחכה בסבלנות עד שאסיים, ביום הזה, הוא יבוא אליי מאחור וימשש ויגע בכל חלקה טובה, פשוט מפריע לי לצחצח שיניים בשקט, בקטע שאני מתכופפת לברז, הוא יצמיד את האבר הזקור שלו לישבן שלי , מסמן לי שהוא רוצה, אני אז מתחילה להתחרמן וגם להתעצבן -אוף אתה מפריע לי- בימים יותר חופשיים (מילדים) הוא פשוט יוריד לי את מכנסי הפיז`מה או ירים את הכותונת ויחדיר, אבל ... הילדים, מה לעשות?!.... אז לא תמיד אפשר....

~~ אני חוזרת לחדר , מתפשטת בשביל ללבוש בגדים, הוא יושב על המיטה ומסתכל עליי במבטיי תחינה ובקשה ומשחק לעצמו בכלי, אני קולטת את המבטים....מסתכלת עליו בחזרה, הוא מרים גבות ומחייך בקונדסיות... אם אני מתקרבת ישר ידו שלוחה לאחד האיברים... הוא פשוט לא יכול להתאפק, אם יש זמן ואפשרות הוא יפשיט אותי על אף התלונות שלי (שלא ממש משכנעות כנראה..לא אותי ובטח שלא אותו)

~~אם הוא צריך ללכת, החיבוק לשלום יותר מסיבי והנשיקה יותר עורגת... שולח יד לישבן ומעסה לי אותו, שולח יד לשד וצובט את הפיטמה ולוחש לי...-אני אגיע יותר מוקדם היום- אני עונה ...-כן! בטח- עד שהוא יגיע לעבודה עלולים דברים להשתנות ברצון שלו או בעבודה... אבל מי יודע?....

~~מתקשר פתאום קצת יותר במשך היום -רק רציתי לשאול מה שלומך?- -רק רציתי להגיד שאני אוהב אותך- אוקי הבנתי ...ואני חושבת לעצמי ...הוא מת לזיין.

~~כשהוא חוזר ונניח שאני בדיוק שוטפת כלים, הוא בא ונצמד אליי מאחורה, אני מרגישה את הזיקפה שלו, הוא מנשק לי בצוואר ושולח יד לחזה, זה אוטומטי אצלו ואז אני מגיעה למסקנה שכנראה יש לו אובססיה לכיורים וברזים ואז או שאני מסתובבת אליו והוא גורר אותי למיטה...או שמחכים לשעה יותר מתאימה....שוב הילדים...בעיה...

~~אם הוא מגיע ואני במקלחת , הוא קורא לי , הוא יודע שאני לא שומעת טוב, אז אני צועקת לו שאני במקלחת, ואז הוא חייב בדיוק באותו רגע להגיד לי משהו, הוא חייב לבוא לפתוח את הדלת ולהציץ לי, אני עומדת מתקלחת, בלי שום פוזות מיותרות, בלי שום רמזים בכלל....והוא מרים שוב גבות ומוציא לי לשון בהתגרות... שאומרת ... אווווו אההה איך בא לי עלייך עכשיו...ושוכח מה שרצה להגיד...

~~הוא חוזר מקניות...-תראי ..הבאתי לך את המעדן שאת אוהבת- אני מתכופפת עם הראש בתוך המקרר...והוא לא יכול להתאפק ודוחף לי ידיים לתחת, או שפשוט מצמיד אותי אליו ועושה תנועות מהירות של זיון ומזכיר לי בזה את הכלבים החרמניים האלה שנתלים על הרגל....

~~ אנחנו בנסיעה...הוא נוהג (איך לא? הוא הרי הגבר) רכב עם מוט הילוכים קונבנציונאלי....הוא מעביר לחמישי...היד שלו נוגעת ב"טעות" ברגל שלי, ואיך שהוא פתאום היד שלו על הירך שלי...מפלסת את דרכה למפשעה...פושטק אחד...אני לוחשת בצעקה - נו די הילדים מאחורה בחיאת?!- הילדים מאחורה מגחכים...הבת הגדולה(בת 18) .-אמאאאאא, אבאאאאאאא, תפסיקווווו- אני עונה לה ...-מה את חושבת שבגלל שאת התחלת ...אנחנו צריכים להפסיק?-
היא ...-אוףףףףףףףף אמאאאאאאאאא- אני צוחקת, אני מן אמא כזאת , מה לעשות?!.....

~~הוא מודיע לי שהוא הולך להתקלח -ועושה לי סטרפטיז עם התחת בחוץ, אני מתחילה לצחוק והוא עושה לי פרצופים מצחיקים, הוא חושב שזה סקסי...וזה כל כך.... לא!

~~שבת בבוקר יום קיץ שותים קפה מעשנים סיגריה הוא רק עם תחתוני בוקסר, אנחנו בחוץ בחצר ביתינו במן מרפסת, הוא יושב מולי , משחק לעצמו עם הזין ופתאום בהבזק הוא מראה לי את הזיקפה שלו, עושה לי סימנים עם הפרצופים שלו ואני נקרעת מצחוק גם לי לא חסר.... -יש לי חור בפיז`מה הזאת- או -אתה יודע שאני בכלל בלי תחתונים..רוצה לראות?- הוא ישר מרים גבות ...מוציא לשון....מרייר - כן תראי לי- פחחחחח...

~~אנחנו מתארחים אצל אימא שלי (אצלה קצת יותר חופשי) נניח מלא אנשים ואין מקום לשבת ,אני יושבת עליו, הוא מחזיק אותי חזק שאני לא אפול...עאלק...ואני מרגישה שעוד מעט אני בתקרה, אני רוצה לקום...אז הוא לוחש לי - אל תקומי עכשיו... פאדיחה- אני בכל זאת קמה, דווקא ..צוחקת בקונדסיות...-תסתדר- הוא מוציא לי לשון ומגלגל את העיניים...-אוךךךךךךךךך-

~~הוא מגיע הביתה מאוחר, אני כבר במיטה, הטלוויזיה דלוקה, הוא לא רואה אם העיניים שלי פתוחות או סגורות (נו מה לעשות...לפעמים אני מנצנצת מול הטלוויזיה) הוא מציץ עד שהפנים שלו סנטימטרים ממני...ואז אני עושה לו ..בוווו...הוא נחנק ונקרע מצחוק, נותן נשיקה עם חיבוק, ושואל...-תחכי לי?- אני - אם אני ארדם תעיר אותי

~~אני יושבת ליד המחשב בחדר השינה, כבר מאוחר, הוא כבר התקלח, מזווית העין אני רואה את עווית הזין...סתאםםם , אני רואה שהוא נכנס למיטה בלי תחתונים, אני עושה את עצמי שאני לא רואה, הוא אומר לי -לילה טוב, תעירי אותי כשאת נכנסת למיטה-
הוא כבר ישן חזק, אני נכנסת ערומה , מושיטה יד למנואלה, מפעילה אותו ידנית...הוא ישן או לא ישן ישר מסתובב אליי מוכן ומזומן תמיד והשאר כתוב בספרי כל הספרים.....

וזוהי... כרוניקה של חיזור צפוי -של הגבר החרמן והפרקטי...ככה כבר 20 שנה....

AND LIFE GO`S ON

אז באמת הגיע הזמן לשנות קצת את המתכון...לא?!:-))))
לפני 19 שנים. יום שני, 26 במרץ 2007 בשעה 4:35
שיחד עם כל הברכות המקסימות של כולם כולל האחד שחשוב לי במיוחד...:-)
תמיד יופיעו הסקפטים למיניהם, אלה שבטעות ובלי כל כוונה רעה (אני כמעט בטוחה).
אלה שמוציאים את הרוח מהמפרשים...של סירה עם משוטים...חחחח
אלה שטוענים שזו כרוניקה שסופה ידוע מראש.

אז אנשים יקרים, לא אני ולא אתם נביאים בסדום...
ואי אפשר לדעת מה ילד יום...

לא הצהרתי כאן הצהרות הרות גורל
סה"כ נותנת צ'אנס ובודקת את העניין
תמיד אפשר לשנות ולהשתנות
העתיד לא ידוע לי אבל בהחלט תלוי בי ובסובבים אותי...
העתיד זה משהו שאפשר לבנות בעזרת אמונה ואמון.


עובדה...
החיים שלי, מעל לכל ספק...השתנו לבלי הכר בשנה האחרונה
הפכתי אותם משקר מוחלט לאמת עובדתית קיימת
הפכתי אותם משאיפה סקרנית למציאות מתירנית
ועם כל זאת הצלחתי במידה מסויימת להחזיר את הגלגל לאחור...
ולחזור למצב הבסיסי שממנו הגעתי, רק עם הרבה יותר חוכמה ונסיון...
ועם טעם חדש לחיים.


אלה דברים שמשתנים ואולי עוד ישתנו בעתיד, מי יודע?!

אחד התכונות הטובות שקיימות בי
היא מתן הזדמנות שווה לכל...
אני ארץ ההזדמנויות הבלתי מוגבלות
לא חותמת על שום דבר מראש
רק בוחנת תוך כדי עשייה
תמיד הייתי כך וזה לא השתנה
ולעולם לא ישתנה...
כזאת אני
זורמת....
~~~~~~~~~~~~
לפני 19 שנים. יום ראשון, 25 במרץ 2007 בשעה 3:53
דברים התגלגלו כמו שהתגלגלו...
אבל לעמוד מהצד ולשתוק...זה לא ממש באופי שלי...
וחוץ מזה...למה שאני אעלם?


לתקופה מסויימת בעלי "הסכים" שיהיה לי אדון
אבל לא כך הוא התנהג בתכלס...
רוב השירה הדכאונית שכתבתי בסיום הבלוג הקודם
היתה בעצם תוצאה ישירה
של מה שעבר עליי בבית
הוא לא יכל לשאת את המחשבה שרגשותיי כרוכים בגבר אחר...
זה הפריע לו יותר מההיבט הפיזי..כאב לו הקטע הנפשי והרגשי...תקראו לזה מנטאלי...
היו לו התקפות קנאה היסטריות...
ובזמן שלא היה בהתקפת קנאה, הוא פשוט חיזר אחריי בטירוף
כאילו לפצות אותי על 20 שנה של חוסר...
הוא הוכיח לי את עצמו ואת אהבתו אליי בכל דרך אפשרית...
אבל אכל את עצמו מבפנים...
ואני שמעולם לא הבעתי חרטה על עצם הבגידה בו
התחלתי להרגיש אשמה ...על זה שהוא מתאמץ כל כך להוכיח לי שרק הוא האחד בשבילי...

כל פעם ששאלתי אותו אם הוא רוצה שאוותר על העניין
הוא אמר שזאת תהיה רק החלטה שלי
כי הוא מכיר אותי מספיק טוב, ויודע שאם זו לא תהיה החלטה שלי מרצון
אני אמרר את חייו...(מכשפולה...מה לעשות 😄 )
אבל הוא פשוט לא יכל לעמוד בזה יותר
ולבסוף פשוט ביקש ממני מפורשות
הבטיח הבטחות, והציע הצעה שאי אפשר לסרב לה...
לשקם את חיי הנישואין שלנו...כולל התיבול הזה...(מצא חן בעיניו)

אז אדון שלי הוא לא יהיה...
כי אנחנו במשך 20 שנה...גדלנו ביחד ובנינו בית
ומבחינה מנטאלית...אין לו שום זיכה להיות אדון שלי
אבל זה בהחלט תיבול מעניין לסקס...


ולך איש יקר..תודה על הכל...

היו לנו זמנים יפים ביחד
היו גם זמנים של חשש ופחד
היו רגעים יותר או פחות נעימים
וחבל שזה נגמר בצלילים טיפה צורמים
אני לא מתחרטת על שום דבר שאיתך עשיתי
זה היה שווה , רק בשביל לומר שכן ניסיתי
אז לתקופה קצרה , רעיתי בשדות זרים
ובדרך לביתי קטפתי "תבלינים" נהדרים
ועכשיו אני חוזרת יותר שלמה לעולמי
לביטחון , לשלווה + תיבול ב"דסמי...
חוזרת טוטאלית לאחד שהוא בעלי
חוזרת בגדול למונוגמיה היקרה שלי.


"החיים הם רצף של זכרונות ורצונות"

פינה קבועה בלבי שמורה רק לך.