אין מנעול והשער אינו סגור

במילותיי אתווה את מלכודת הדבש,אמשוך אותך אלי.
אפתה את האינטלקטואל,אפנה גם לחיה שבך.
אפשיר את ליבך השרוי בקיפאון,כנמצא בממלכת הכפור.
עינייך הירוקות ינצצו שוב כאור יקרות.

אצבעותיי יחליקו במורד גבך יספקו הצמרמורת העדינה,
יגלו עם גופך מחדש הרפתקה נעימה,מסתורית אל הלא נודע.
אגרה את נשמתך להיפתח חף ממחסומים מולי.
אעורר הגבריות המוחצנת שבך ,לא תהיה עוד תמים.

ובאותן השעות הקטנות של הלילה ,קולך יפלח הדממה.
ארווה צימאונך לאהבה,לאותן טיפות תשוקה
נתמסר לריקוד התאווה שלי ושלך,
נאבד זמן בין אחד לשנייה,נחקור שיאים חדשים.

נשחק המשחק ונדע אושר ונדע צער
ולך נותר רק לקחת נשימה ולעשות הצעד
המלכודת פרושה והדבש ניגר...האם תצטרף?

אם אוהב אותך
תשאר?
אם אעריץ אותך
תוקסם?
אם אהיה אליך טובה
תאהב אותי בחזרה?

כשאהיה רעה..
תאהב.
כשלא אתייחס..
תתרגש.
כשאעשה לך טובה שעליך אני מביטה...
תרצה אותי כמו שלא רצית אף בחורה...

כשאעשה ממך סמרטוט
תסגוד לרגלי.
כשאהיה עם מישהו אחר
תרצה אותי יותר ויותר.

אם אוהב
תלך.
אם אנשק
תשתעמם.
שונאת אותך
אתה -אותי אוהב.

ככה זה בחיים,הגלים מעלים ומורידים אותן על פני ים החיים.
רגע אחד יש מחסור,
ובמשנהו יש לך עודף.
יום אחד אין לך שום דבר לעשותו,
ולמחרת אין לך זמן להספיק הכל.
יום אחד המקרר שלך ריק לגמרי ואתה רעב,
ולמחרת – ארוחתך החצי אכולה מונחת לפניך,אתה שבע ולא מסוגל אפילו לסיימה.
חודש אחת אתה משופע בכסף וקשה לך להחליט איך ועל מה לבזבז אותו,
ובחודש שלאחריו חוזרים לך ציקים מהבנק.
רגע אחד אתה מלא אנרגיה ולא בא לך בכלל לישון,
ובמשנהו אתה עייף וסחוט ולא רוצה בכלל לקום מהמיטה.
יום אחד אתה במרכז ההתעניינות ותשומת להב של כולם,
ויום אחר אתה תוהה האם בכלל משו יודע שאתה חי.
אלו הם הגלים של החיים
פעם הם נושאים אותך למעלה למעלה,
ובפעם הם חובטים אותך למטה.
כסף,חברים,היחסים שלך,העבודה,וכל שאר הרשימה. כל אלה עוברים תמונות ושינויים....הם כולם באים בגלים,פעם עולם ופעם יורדים.
לפיכך חשוב מאוד שנלמד ונשנן ונטפח את "הכוח שבפנים" בתוכנו,
ואת זה שום פרסומת לא יכולה למכור לנו.
פרסומות יכולות לגרום לך להאמין שהכוח האמיתי נמצא במכונית חדשה ומדליקה,או במסך טלוויזיה פלאזמה מרובה באינצ'ים,נכון אלו דברים שיכולים לרגע אותך לרגע, כשהגל נושא אותך למעלה,אבל כשהרגע חולף,הריגוש חולף יחד איתו.
אם כסף ורכוש היו מביאים אושר,סביר להניח שכל העשירים היו גם מאושרים,לא?
ובכן, הם אינם בהכרח ואנו יודעים זאת.
מובן שעוני יכול להביא בכנפיו גם אומללות ומחסור,אבל המחשבה שכסף הוא המפתח לחיים מאושרים ופתרון לכל בעיה-היא אשליה.
החיים מלאים בחומר,בחפצים.
דבר מחליף דבר,אתגר רודף אתגר-ככה יום אחרי יום במעגל אינסופי.
אלא הם הגלים,ושום דבר מבחוץ לא יכול לעצור אותם מלעלות או להוריד אותך בשרירות לב.
אתה רק יכול להרגיע ולהשקיט את עצמך מבפנים, כדי שכמו צוללת תוכל לנווט בנחת,עמוק מתחת לגלים. גם אם סערה מתרחשת אתה שקט ושלו,שוחה במעמקים ולא משתתף במחול המערבולות.
רוב רובם של האנשים נסחף עם הגלים,פעם למעלה, ופעם למטה,פעם נזרק לצדדים.ותמיד הודף ובועט ומנסה לשרוד עם הראש מעל המים.
מתי מעט שטים בעומק כמו צוללת, אחדים פשוט צפים מבלי להתנגד, ואפילו נהנים מכך,ואחדים פשוט טובעים.
אי אפשר לעצור את הגלים ,זה טבעו של ים החיים,אבל אפשר לבחור את השיטה בה אתה מנווט את עצמך בתוך הים הגדול הזה.
אתה יכול לבחור להיטלטל מצד לצד מעלה ומטה כמו הרוב,אתה פשוט יכול לטבוע כמו לא מעט. אתה יכול לבחור לצוף עם הזרם ולא לעשות מאומה,אבל אפילו מלצוף מתעייפים בסופו של דבר, אין מקום להניח בו את הראש ולנוח. או שאתה יכול לבחור לצלול במעמקים,לתת לסערות לעבור מעליך,להחליט בעצמך מתי אתה תתקיים על האוויר והחמצן שאגרת בריאותך,ומתי אתה עולה למעלה כדי למלא חמצן חדש.
בשביל זה,כל שאתה צריך הוא לפתח את הכוח הפנימי שבך,ולמצוא את הכול בתוכך.
תתפלא לדעת מה תגלה שם !!!

יום הולדת של היהלום שלי מתקרב
ואני מתכננת להפתיע אותה הערב.
עם עוד 2 חברות קרובות
ועבד הבית שלפעמים מתבלבל וחושב שהוא מאסטר.

עוגה יש
מתנה יש
כיבוד יש
וכמובן החברים הקרובים אלינו כפי שציינתי.

יהלום שלי היא שפחה נאמנה ומסורה לי עד מאוד
עברה איתי תקופות משוגעות
ב סשנים מטריפים ומשוגעים
וגם ימים רבים בלי שום סשן.

הערב....כן הערב
מתחשק לי להפתיע אותה בסשן

אז........אל תגלו לה 😄

שבת קסומה לכולם

נסיכה, את בטוחה שאת רוצה לעבור לעולם המקביל? המשרת שאל.
סיפרו לי עליו נפלאות ענתה כשחיוך גדול מתפשט על פניה.
ישנם גם סכנות בעולם הזה, הוא לא נפלא כמו שאת חושבת אמר.
אין סכנות רבות." הנסיכה אמרה בוודאי שיש . אמר בואי שבי ואני אספר לך ילדתי. הוסיף וסימן לה לשבת על הכיסא המלכותי.
לפני המון שנים, הייתה נסיכה בדיוק כמוך שחיפשה הרפתקה מיוחדת במינה.
היא שמעה נפלאות על העולם המקביל, והחליטה לבקר שם. כבר בפעם הראשונה היא החלה לחבב את העולם. היא השתוקקה לחזור לשם לעוד ביקור.
למעשה היא ביקרה שם בבקרים וחזרה בערבים, אך ערב אחד היא לא חזרה.
הוריה דאגו ושלחו את קציני הצבא כדי לחפש את ילדתם. אך הם נכשלו במשימה.
לאחר שבוע ימים הנסיכה חזרה ללא פגע, הוריה שהיו כל כך מודאגים אסרו עליה לבקר בעולם המקביל. אבל הנסיכה מרדה בהם, היא המציאה להם סיפורים.
הוריה לא שמו לב להיעדרה, עד שיום אחד היא חזרה עם נער.
הנורא מכל קרה, הסוד התגלה. הסוד שנשמר אלפי שנים לפניה.
הוריה אסרו את הנער בשבי הממלכה, אביה קבע לנער גזר דין מוות.
הנסיכה התגנבה אל הנער בכל לילה, שכל הממלכה ישנה.
היא הגניבה לו מזון ומים, היא ניסתה בעזרת כוחותיה לשחרר אותו מן השבי, אך ללא הצלחה
. כשהוריה גילו שהיא עושה זאת הם זעמו כל כך ונעלו את ביתם בחדרה הם הוציאו את כל דברי הקסם שהיו בחדרה, ולקחו את שרביטה.
באחד הימים היא שמעה את המשרתים מתלחששים על הנער שלה, היא שמעה שאביה קבע לו יום לתלייה.
שבוע חלף והמשרתת שלה שחררה את הנסיכה ברשות הוריה.
הנסיכה נכנסה אל חדר הוריה ולקחה משם את שרביטה ומעט אבקת קסם.
היא חיכתה ללילה, היא כישפה את השומרים כמו בכל הפעמיים וירדה במדרגות אל הנער שלה. היא פיזרה על מנעול חופן של אבקת קסם וכישפה אותו.
לאחר מאמץ רב המנעול נפתח, הנער הביט בה תשוש כולו. היא חייכה אליו והוציאה אותו משם. שניהם ברחו אל היער, אל היער ששוכנות בו מפלצות. היער שאף אחד לא מתקרב אליו. הם נכנסו לבקתה קטנה, הבעירו אור בעששיות וחייכו אחד לשני.
קרה מה שקרה והנסיכה נכנסה להריון מהנער. המשרת הפסיק לספר ונאנח.
"ומה קרה אז?" הנסיכה שאלה מחכה לשמוע את סוף הסיפור.
"אותו הנער לא היה באמת נער. הוא היה אדם אפל עם כוחות אפלים.
התינוק שנולד להם היה תינוק אלוהי, היה לו הכול. אמא מוארת ואבא אפל. השילוב המושלם. הוא היה צריך לבחור באחד מן הצדדים שהפך לגבר, הוא בחר באופל.
שנים האפלה שררה בממלכה שלנו. עד שסבתא רבה שלך הגיעה לעולם שלנו.
סבתך התאהבה בנכד האפל של אותו נער והיא הצליחה לגבור ולהעביר אותו לצד האור. כשאור חזר לשלוט בממלכה, צד האופל עזב את העולם שלנו ועבר לעולם בני האדם. כיום שוכנים בני אופל בעולם בני האדם. ולכן העולם הזה מסוכן לנו כל כך. הבנת בתי? המשרת שאל הבנתי, עניתי אך אני עדיין רוצה לבקר בעולם הזה." הוספתי מחכה להרפתקה שלי. בגלל שאני לא יכול לאסור עלייך לבקר בעולם המקביל אלינו מספר כללים, אמר אחד- אין להשתמש בכוחות קסם, שתיים- אין לספר את הסוד שלך, הכלל האחרון והכי חשוב- אין להתאהב בנערים מהעולם המקביל! הוסיף. הרמתי את השרביט שלי, סובבתי את השרביט מעל הראש שלי.
השמלה התפוחה שלי הפכה ללבוש של בני נוער מהעולם המקביל.
פתחתי בעזרת שרביטי שער שמוביל לעולם בני האדם. נתראה." אמרתי בחיוך למשרת תיזהרי ילדתי. אמר.
הכנסתי את רגלי ומיד אחריה את רגליי השנייה, נשאבתי אל השער.
הכול החל לרעוד סביבי, נחתתי על הישבן שלי. "אח'," מלמלתי בכאב את בסדר? נער בעל חיוך כובש שאל אותי, סרקתי את עיניי הירוקות הנוצצות ואת שיערו השטני.
כן אני בסדר. עניתי לו, הוא הושיט את ידו לעזרה, נעזרתי בו.
'זה הולך להיות קשה' חשבתי בעוד אני נוגסת בשפתיי בעזרת שיניי.

אני אקסטרימי אמר וחזר ואמר וחזר וחפר.
החלטנו ללמד אותו לקח, לקח שלא ישכח במהרה.
ההודעה הייתה קצרה : תגיע למבחן התאמה, מיקום בית הקפה, תאריך ושעה.
הוא התייצב בזמן, אני וחברתי בחנו את המראה והאינטליגנציה.
אחרי חצי שעה הסכמנו שהוא מתאים, והוצאנו את החוזה.
חוזה? שאל בהפתעה.
חוזה על פני ארבעה עמודים שבעקרון פוטר אותנו מאחריות ואומר שהכול אבל הכול מהסכמה.
אם תחתום נוכל להמשיך, אם לא - תוכל להמשיך בחייך הרגילים מבלי לפגוש אותנו שנית.
אני אחתום, אני אחתום אמר. כמובן לא היה לנו ספק....
כעבור כמה ימים, הוא הגיע למקום המיועד.
בזריזות הוא ניקשר לשולחן שהוכן מראש, ופיו נאטם עם גאג וסרט דביק.
שלושתנו עמדנו מסביבו ובחנו אותו במשך דקות ארוכות, גופו התחיל לרעוד.
ידידתי הבלונדינית דקת הגזרה הציגה את עצמה: אני המנתחת הראשית ואלה העוזרות שלי.
היא עיינה בחוזה ואמרה, אז אתה רוצה ניתוח לשינוי מין, אין בעיה בסוף הערב אתה תהיה אישה.
אגלי זעה ורעידות קשות פקדו את כל גופו.
ההרדמה, דרך חור בגאג שבוצע מראש הוחדר אלכוהול חזק הישר אל קיבתו.
בידיים מיומנות ערכה ידידתי את כלי הניתוח על השולחן לנגד עיניו, דבר שהוביל לגירויו.
אבר מינו הזדקר ואני וידידתי העוצמתית צחקנו ואמרנו לו שייהנה מהרגע כי הוא לא יוכל להרגיש את איברו אחרי הערב.
הבלונדינית אחזה בסקאלפל וקירבה אותו לבסיס חזהו הימני וביצעה חתך נקי באורך מספר ס"מ.
אחר כך עברה לצד השמאלי וביצעה אותו חיתוך תוך שהיא מסבירה לו שזה למטרת החדרת השתלים.
דם רב ניגר מהחתכים, הנחנו עליהם פדים ספוגים באלכוהול רפואי. גופו התעוות בכאב, וראשו זז מצד לצד.
הבלונדינית דקת הגזרה הזיזה את ישבנה הקטן לעבר המטופל והוציאה את הגאג מפיו.
אנחת כאב נפלטה מפיו.
האם יש לך משהוא לומר ל פני שאני חותכת את זיקפתך ויוצרת לך אבר מין נשי במיוחד?
לא בבקשה לא הוא התחנן, אני אעשה הכול... הגאג הוחזר לפיו אחרי שכוסית וודקה נשפכה ללועו.
גופו רעד בעוצמה, זיעה קרה כיסתה את כל גופו וראשו נע מצד לצד.
הבלונדה מרחה את ידיה בקרם והתחילה לגעת באיבר מינו שהזדקר מיידית.
ביד השנייה אחזה את הסקאלפל וקירבה אותו לבסיס הזין.
ראשו נע בפראות מצד לצד. איני יכולה לעבוד ככה אמרה המנתחת הראשית.
אני זקוקה לקיבוע ראש אמרה וחייכה לידידתי העוצמתית.
בקלילות רבה הרימה את המיני הקצר וטיפסה על שולחן כשהיא ממקמת את ראשו בין רגליה בלחיצה חזקה.
גופו התפתל, והבלונדה הצמידה את הסקלפל אל הזין שלו. טיפת דם יצאה והרבה זרע... הוא איבד את הכרתו...
אותו הלילה הוא לא הפך לאישה, מספר חתכים מצולקים ופרפרים קישטו את גופו.
אותו הלילה הוא אולי הפך ליותר גבר...

מאז ומתמיד הייתי האישה החזקה והשולטת. במיטה תמיד הייתה זאת ש"למעלה". ואיכשהו תמיד יצא שהייתי בוחרת את הגברים שהסכימו לכך ונהנו מכך. בקיצור – חלשים ונשיים. לא יודעת למה זה תמיד היה לי כל כך נוח, להרגיש שאני שולטת על כל התהליך מתחילתו ועד סופו. אני הייתי זו שמפשיטה את הגבר, גורמת לו להתרגש, מרגישה את הזין נעמד תחת הליטופים העדינים שלי, אך שבו זמנית אומרים "תשב בשקט, אני עושה את כל העבודה כאן". הייתי מחדירה אותם לתוכי, ומרוכבת במהירות שאני רוצה ובאינטנסיביות שאני רוצה. הגברים הטובים שלי אפילו ידעו לגמור כשאמרתי להם. נשאר לי רק לגדל זין וביצים, ובכיף הייתי מזיינת אותם.
ככה חייתי עד סביבות גיל ה-40 שלי, ולא הכרתי שום דרך אחרת לעשות סקס, אך אחרי הגיל המשברי הזה, משהו קרה לי ולא יכולתי ליהנות מסקס יותר, לא ידעתי איך לרצות את עצמי עם הגברים המוזרים האלה, והרגשתי שזה כבר לא זה. מרוב ייאוש אפילו הפסקתי לנסות, ובערב שעליו אני עומדת לספר כבר הייתי כמה חודשים בלי סקס, ולמרות שמתתי לזיון טוב, האכזבה שבחוסר סיפוק מהגברברים שלי גרמו לי להעדיף לאונן.
הלכתי לי ברחוב חשוך, חזרתי מהעבודה הביתה ומסיבה כלשהי לא היו פנסי רחוב. שוב חוסכים על חשמל, חשבתי לעצמי, אך לא חששתי משום דבר, מקסימום לדרוך בתוך חרא של כלבים. ואז זה קרה. הרגשתי יד תופסת את צווארי ונשימה כבדה מעל אוזני. "שלא תעזי לצרוח, אחרת זה יכאב". לא הבנתי מה רוצים ממני, ניסיתי לדחוף לידו השנייה את התיק שלי,למרות שידעתי שכמעט ואין מה לקחת שם. "אני לא רוצה כסף" לחש כל נמוך ולפט בחוזקה את השד השמאלי שלי. באותו רגע הרגשתי ריגוש אמיתי, הייתי רטובה כמו שלא הייתה מעולם והרגשתי פיק ברכיים. לא התנגדתי לו יותר. "אה, את רוצה את זה, שרמוטה מלוכלכת, נכון?" הוא דחף אותי לעבר אחד הבניינים הנטושים שהיו בסביבה והשעין אותי עם הפנים לקיר. "את תורידי אותם לבד, או שאני אקרע אותם?" רעדתי, לא יודעת מפחד או מהתרגשות, ולא שיערתי שאני אוכל לפתוח את הרוכסן בעצמי, אז שתקתי – והוא קיים את הבטחתו, הוא כמעט קרע את המכנסיים ממני יחד עם העור, התחתונים נותרו בפיסות פיסות ותוך שנייה הוא חדר לתוכי מאחור. החום שהרגשתי, התענוג העילאי, מעולם לא היה משהו דומה בחיים. הוא לפט את השדיים שלי בכאב, כפי שאף אחד מהגברים שלי לא העז, ואם רק הייתי יודעת איזה תענוג זה – הייתי מורה להם לעשות את זה מדי יום ביומו. הוא חדר ויצא, חדר ויצא, כל תנועה שלו גרמה לגוף שלי לרעוד מאורגזמה, נראה שמעולם בחיי לא גמרתי ככה במיטה. הוא משך בשיער שלי, ואמר לי כמה שאני רעה ומלוכלכת, וזה הטריף אותי עוד יותר. לבסוף הרגשתי את פרץ החיים שלו קורע אותי לחתיכות מבפנים. הוא פלט רק נגיחה קצרה ועמוקה כנהמה של חיה, ולאחר שנייה הוא כבר לא היה שם. הרגעתי את הנשימה רק קצת, הרגשתי בגוף כל פיסת עור שבה הוא נגע בה. לבשתי את המעיל לכסות את הבגדים הקרועים ומיהרתי הביתה. ולמרבה הפלא – הייתי מאושרת ומסופקת. מעולם לא תיארתי שגבר יכול להיות כל כך סקסי. זה היה אונס?! לא, זה היה שחרור.

פעם, כשהעולם היה צעיר, בני האדם היו עדיין מעטים וחיו בו חיים פשוטים ומאושרים. בראש כל שנה היה מנהיגם מכנס אותם לאסיפה בה היו דנים בקורותיהם בשנה שחלפה, מציעים רעיונות חדשים ומוצאים פתרונות עבור אלה מהם שנתקלו בבעיות. כך חיו את חייהם הפשוטים, עד שערב אחד באסיפת ראש השנה, קם איש אחד ודיבר אל הקהל: "הורגלנו לחשוב שחיינו טובים, אך הם יכולים להיות טובים שבעתיים!" "וזאת הכיצד?" שאל אותו המנהיג.

"הולכים אנו אחר ליבנו, והוא מציק לנו ומצר את צעדינו" ענה האיש.
"אמת הדבר" אמר המנהיג, "אך לב זה שלנו הוא חלק מעצמנו. הוא כל מה שאמיתי וטוב בנו והמכוון את צעדינו. בלעדיו לא נוכל להיות מאושרים". "כל זה שייך לעבר. מאז גדלנו ונוכל עתה לחיות טוב יותר בלי לב רודן שכזה" אמר האיש וזכה לאהדת רבים מהקהל. "הצטרפו אלי, נצא יחד למסע למשכן האל ונציג בפניו את בקשתנו להשתחרר ממרות לבינו". קרא האיש והחל בצעידה.
כמחצית הקהל קמו והלכו אחריו והוא הוסיף וקרא: "למי שיישאר כאן לא תינתן הזדמנות נוספת". למשמע מילים אלה קמו עוד רבים מהנותרים והצטרפו למסע.
המנהיג נותר שם עם נאמניו ונעצב מאוד. החבורה עשתה דרך ארוכה להרים שבסופה ניצב משכן האל, והשמיעה לו את בקשתה באמצעות מלאך שירד אליהם. הוא העביר את הבקשה לאל וחזר עם תשובה: "יהי כן. לכו לישון, בלילה ייעשה רצונכם". הם ישנו ליד משכן האל וכשקמו בבוקר, במקום ליבם נמצא לב מצומק, והם הרגישו בכך.
הלב החדש לא הציק להם במעשיהם והם שמחו על כך וחגגו שם שבועיים ימים, אך כשפנו ללכת, רצה כל אחד מהם ללכת לכיוון אחר, לפי רצונו וטובתו. אז גילו שהם איבדו גם את אומץ ליבם הישן ונעשו פחדנים. איש מהם לא רצה לצעוד לבדו וכך נשארו בחבורה. משלא הגיעו להסכמה על הדרך בה עליהם לבחור, פרצו בויכוחים ובגידופים. לבסוף החלה החבורה ללכת ללא כיוון ונדדה ממקום למקום בחיפוש אחר אושר שלא ידעה היכן הוא נמצא.
כל אדם בה, שהלך פעם אחרי ליבו ואחרי הדברים בהם האמין, הלך מעתה אחרי החבורה, לא משנה לאן זו הלכה, ובלבד שלא יישאר לבדו מאחור. כעבור כמה שנות נדודים נחלקה החבורה לשניים: חלק אחד המשיך במסע החיפוש. הוא תעה בהרים וסבל בכפור. עם השנים ובחלוף הדורות, כדי להיטיב לכת, עברו אותם נודדים להליכה על ארבע וצימחו צמר שיגן עליהם מפני הכפור. כך באו לעולם הכבשים, שתמיד הולכות הן בעדר.
החלק השני עשה את דרכו חזרה לבתיהם הישנים של הנוסעים. הם היו אומללים ובני האדם שלא יצאו למסע, ריחמו עליהם וניסו לעזור להם, אך הם לא מצאו אושר ונשארו אומללים כל ימי חייהם.

עד עצם היום הזה נולדים אנשים רבים עם לב של כבשים ונוהגים כעדר. לעומתם, אנשים שנולדים עם לב האדם הישן, הפכו נדירים

הדמעות כבר יבשות
חלפה לה שנה
ועם זאת הכאב גובר
ואת חסרה
צליל קולך הדועך
מיום ליום
המחשבה על שהלכת
בלי לומר שלום

כאן מפתן ביתך
הכל כל כך קרוב
חוצה בין העצב לצחוק
בין המר למתוק
את מסע דרכנו
לעולם אנציח
את אהבתי אליך
שום דבר לא ישכיח
בכל דקה ביום תהיי איתי
בחיי בעצבי ובאהבתי

את יודעת זה בכלל לא קל
לבנות את עצמי

זה מה שאמר לה
והיא לא האמינה:)

&feature=related