סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אין מנעול והשער אינו סגור

בדיחות,סיפורים,אגדות
ומדי פעם משהוא עלי
לא לקחת אותי ברצינות
הרוב הוא פרי מוחי
לפני 10 שנים. 27 ביולי 2014 בשעה 21:36

הוא ליקק את שפתיו. דבריה הקודמים הידהדו בזכרונו.הוא רצה לשאול אותה כבר אז, אבל זה לא היה הרגע הנכון, ואז הגיע האוכל, אבל השאלה בערה על לשונו. הוא חייב לדעת!

אמרת קודם....כשאמרת שתיתני וגם תקחי,הרבה,למה התכוונת?

"להכל",אמרה ישירות "אתה שלי.אתה במרחב שלי,אתה תחת חסותי,אני לוקחת הכל, ואתה נותן הכל.

זה לא נשמע שיוויוני מאוד מילמל.

שום דבר שאני יכולה לתת לך לא ישווה לעולם למתנת ההתמסרות שאתה יכול לתת לי,מתנת האמון שלך,אין דבר יקר יותר, ואי אפשר להצמיד למתנה כזו תג מחיר. אני אצטרך כל הזמן לנסות להשתוות לזה. מפני שאין כאן שיוויון, מה שאתה תיתן לי שווה הרבה יותר מכל מה שאוכל לתת לך.

ואת לא תתני לי את עצמך?כלומר אמרת שאני אתן לך את עצמי,אבל גם את תתני לי אותך בתמורה,נכון?

היא חשבה לרגע,עיניה מביטות היישר לתוך עיניו, אתה מקבל אותי,את כולי,את כל מה שאני בוחרת לתת לך.

לא יותר. ואתה חייב להבין את זה,אם זה מפריע לך אז אתה צריך לקבל החלטה כי יותר מזה לא אוכל לתת לך.

לקח לו זמן לעכל את דבריה,ואז הישיר מבט לתוך עיניה, היתה לו עוד שאלה או יותר נכון תנאי להציג,הוא ידע שזה אולי לא ימצא חן בעיניה,אבל אם תסרב, הוא לא יוכל אפילו לשקול את מה שהציעה.

אני לא מוכן לחלוק אותך עם גבר אחר,אני לא אסבול שתהיי עם אחרים,אני לא יודע איך זה עובד. אם יש לך גברים כמוני,אבל אני לא רוצה לחשוש אף פעם שאת נמצאת עם אחר. כי אם אני נותן לך את כל מה שאת דורשת ובייחוד את האמון שלי,אני מצפה ממך להיות נאמנה לי במשך כל תקופת היחסים בנינו.

אין לי שום כוונה לשכב עם גבר אחר או אפילו לשהות בחברת גבר אחר,אם אתה שלי,למה שאצטרך משהוא אחר, אם אתה מתמסר לי ונמצא במיטתי? אף פעם לא אפגין זילזול כלפייך,מתוך כל הדברים שאתן לך. כבוד נמצא בראש הרשימה. אף גבר לא יקבל ממני את הדברים האלה.

הוא לא ידע מה לאמר,היא נשמעת כל כך....כל כך החלטית, כאילו היחסים בניהם הם כבר עובדה מוגמרת.

היא רכנה לעברו ,מבטה חרך אותו,טון דבריה נחרץ,כאילו רצתה שיקבל את ההחלטה שלו עכשיו,במקום לקחת זמן לחשוב על זה.

דבר אחד אתה חייב להבין אני מסכימה שיש חוסר שיוון ממערכת היחסים, מבחינת שליטה. המאזניים נוטים לכיוון שלי,אתה לעולם לא תרגיש שאתה שווה פחות, כי זה יעצבן אותי.אתה לא תכרע ברך,אלא אם זה מה שאני רוצה. אני מקבלת את ההחלטות ואתה מתמסר לי, והכוח שלך עלי גדול הרבה יותר מכל כוח שיש לי כביכול עליך.אתה תהייה בסדר,תוכל להסתדר בכוחות עצמך,כבר הוכחת זאת.אבל בלעדייך לי אין כלום. אז אולי הצורך שלי בך גדול יותר מהצורך שלך בי,אבל אין זאת אומרת שלא אעשה כל מה שביכולתי כדי לגרום לך להזדקק לי ממש כמו שאני זקוקה לך.

לפני 10 שנים. 23 ביוני 2014 בשעה 18:01

יושבת מול הים

מתחת לשמשייה לבנה

על גופי העירום זרוקה טוניקה ירוקה

מניחה את רגליי על כיסא הסמוך

ונשענת לאחור בנירוואנה קסומה

עוצמת את עיניי ומאפשרת לרוח נעימה ללטף את פניי...

כמו ממרחק שומעת את ציוץ הציפורים

אני נמצאת בגן עדן בניחוח שושנים

ככה בעודי נרגעת ...

מדמיינת אני את דמותך ואת מגע ידייך

על גופי העירום  ואת שפתייך על שפתיי...

חשה את גופי מתעורר בערגה

מעבירה את לשוני הלחה על שפתיי ומדמיינת את לשונך עלי...

מלטפת באצבעות עדינות את שפתיי הלחות.

ומשוטטת בליטוף ארוטי עדין אל שדיי

מלטפת מסביב לפטמותיי ומשאירה שובל של לחות עדינה

על הפטמות הזקורות...

אוח..מדמיינת את לשונך המלקקת בליטוף של כמיהה עזה..

נוגעת בניצני פטמותיי הזקורות עונגגגגגג מתפשט בגופי בזרמים רכים עד מרכז אהבתי...

מעבירה את ידיי על פני כל גופי.

באיטיות מענה ומענגת...רגליי רוטטות מציפייה לבאות..

חשה בתוכי את הניצן התופח משתוקק לליטופי האוהב

באצבעות קלות ומרפרפות מפסקת את שפתיי הבשלות נוגעת בניצן הרגיש

ומעבירה אצבעות פנימה לגעת ברטיבות המתפשטת בתוכי...

מורחת את נוזל אהבתי ומרטיבה את הניצן השוקק מלטפת ומענגת את עצמי..

גופי רוטט ונרעד מריגוש .

נשימתי מואצת מעוצמת הריגוש...

מחדירה אצבעות פנימה ונעה בקצב ריקוד ...כל גופי מתקמר...אוח..בשקיקה גונחת ונאנקת

אוח...זעקה מפלחת יוצאת מתוכי...מגבירה את תנועות ידיי ומצמידה את רגליי בכיווץ..וגומרת בפיצוץ....

 

לפני 10 שנים. 20 ביוני 2014 בשעה 4:33

אני אוהבת להחליף אותם....
כולם מחליפים.......אבל בערך פעם בשנה או יותר.
אני מחליפה אותם - כל שבוע.
לעיתים רחוקות אני מחליפה רק אחרי שבועיים.
הם נחמדים כל כך כשהם חדשים.
אני אוהבת אותם בכל הצורות והגדלים.
לא איכפת לי אם הם רזים. אבל לבעלי הגוף והבשר
יש עדיפות.
הם כל כך מעשירים אותי, מלהיבים אותי, ומוסיפים לי
התנסויות ויידע.
אני רואה בקשר איתם חוויה שאין שנייה לה.
מעולם לא חיבלתי בהם, לא הזקתי. לא ניסיתי לשנות אותם.
קיבלתי אותם כמות שהם, עם המגרעות ועם היתרונות.
אני מעבירה אותם הלאה שלמים וחלקים כמו שהגיעו אליי.

החגיגה הכי גדולה היא כשאני - ראשונה אצלו

הבתוליים הכי שווים.................

ל"אחד", שאני בוחרת בקפידה, אין מושג כמה זמן ארשה לו להישאר איתי.
לכן האחד הזה, משתדל מאד לעניין אותי כדי שלא אחליף
אותו באחר.
בדרך כלל, לצעירים יש עדיפות. מראם עדיין רענן, צבעוני
והם קלילים ובעלי מוטיבציה רבה.
אבל גם ל"וותיקים" יש את הקסם שלהם.

וכך מדי שבוע.. מצפה לי הנבחר במיטה.
לדעתי, המיטה היא מקום אידיאלי .
הוא מחכה לי שם בסבלנות רבה שאסיים את כל עיסוקיי
ומצפה בנאמנות רבה על הסדין במיטה, שעוּן על הכרית השנייה,
לא עולה בדעתו לחפש לו חברה אחרת בזמן שהוא איתי.
הוא בכלל לא יוצא מן הבית. מצב אידאלי.
מחכה לרגע שאוחז אותו בשתי ידיי....
נו, את הסוף....אתם כבר מדמיינים לבד....למה להיכנס לפרטים?
תמיד מחכה רק לי, שאגיע כבר ואשאב ממנו את כל מה
שהוא מכיל ושופע. כל חייו וניסיונו, כל חוויותיו.
יחסים של תן וקח. הוא נותן את עצמו... אני לוקחת
הוא נהנה מהנתינה שלו וגם מהלקיחה שלי....
אולי לא שוויוני...אבל מהנה את שני הצדדים.

קשה לספור כמה כבר היו לי. באמת קשה.
אחרי שבועיים, אני כבר לא זוכרת את שמם.
קשה לזכור שמות כשיש שפע שכזה.
יש החושבים, שזה ממש לא מוסרי.
אני מכירה נשים, שפעם בעשר שנים עושות את מה שאני
עושה כל שבוע. נכון שיש בזה אי צדק.
אני בטוחה שהן מפסידות את כל הדברים הנפלאים שאני
חווה.
אבל .. זה תלוי רק בהן. אי אפשר לאלץ אותן להירשם
למועדון שמספק לי לפחות פעם בשבוע, את הסחורה הנפלאה הזו.
נכון, זה עולה סכום סמלי. לא יקר מדיי. שווה כל אגורה.

אוי.... כמה שאני אוהבת את ההחלפות האלה.
אף פעם לא יודעת מה צופן בחובו "החדש" שמגיע איתי הביתה.
אני ממליצה בחום על הפעולה הזו.

נשים! יש הנאות בחיים. קחו אותן.

ובקיצור אפשר להגיד..........ספרים רבותיי....ספרים
זה כל הסיפור......

לפני 10 שנים. 11 ביוני 2014 בשעה 14:37

#t=607
לפני 10 שנים. 30 במאי 2014 בשעה 4:37

מה קרה? לא
ממש חשוב
רק מבט
חודר לאותו
פרצוף
משתעשע
במחשבה
בפנים
אך חלילה
לא
מבחוץ

מה יהיה?
שואלת
ללא שוב...
רק
קו עקום
שולח
ולא חיוך
תתעודד
אומרת
אתה
כאן ושם
נחוץ

מה, מי,
למה?
אותן קושיות
את מי
בכלל מעניין
הנסיבות
מסביב הכול
זורם זורם
רק פניך
חתומות
מרגיש
כל כך
לבד
בבואתך
מתכנס
שוב ושוב

כן, ברור
זו כבר
תשובה ראויה
לאפשר לעצמך
הזדמנות חדשה
להתרומם
ולקום
כי
רגע שחלף
כבר לא 

לפני 10 שנים. 17 במאי 2014 בשעה 9:19

התשוקה היא זכרון של הנאה והפחד הוא זכרון של כאב,

שניהם עושים את הדעת חסרת מנוחה.

רגעי ההנאה אינם אלא מרווחים בזרם הכאב.

...

לפני 10 שנים. 12 במאי 2014 בשעה 7:38

על הטעויות שלי אני מביטה כשכבר מאוחר מדי לתקן

כל חיי הייתי אנוכית ושקועה בעצמי

אבל הוא בזמנו אמר לי,שעוד סליחה ממני הוא כבר לא יקבל.

הוא עזב ואיבדתי גם אותו.

כמה שאתה קשה ,אופי שלי.

שוב בחרתי בדרך הלא נכונה

בשביל מה אני מקשיבה לך

גם הוא הלך לו ועזב.

כל מי שהראה לי אהבה-אני מאבדת אותו.

כשאילו שאני עושה זאת בכוונה,

כאילו שאני רואה את האהבה כאיום.

ושוב נשבעתי לשנות מהקצה אל הקצה

את אופן המחשבה ואת התנהגותי.

אך עם הקושי הראשון שוב אשכח מעצמי

ואגרום עוול לסובבים אותי.

כמה שאתה קשה אופי שלי

שוב בחרתי בדרך הלא נכונה

בשביל מה אני מקשיבה לך.

לפני 10 שנים. 9 במאי 2014 בשעה 11:26

סיפור לשבת:

הוא ישב בפארק. כולם קראו לו המנכ"ל. אבל עכשיו הוא ישב ולא ידע מה לעשות. החובות היו עצומים. הנושים לא הפסיקו לצלצל ולשאול "מה קורה עם התשלומים?". העובדים רצו העלאה. הלקוחות רצו הנחה. שום דבר לא הצליח לו. איך יוצאים מהבלאגן הזה? אם רק היה לו את הכסף לעשות את מה שצריך לעשות... כך חשב לעצמו.

לפתע הופיע איש זקן וחביב והתיישב על הספסל לידו.
"מה מציק לך, אישי הצעיר?"
פתאום הוא הרגיש נוח, והתחיל לספר לזקן על צרותיו. הזקן הקשיב קשב רב, ואז אמר לו "נראה לי שאני יכול לסייע לך". הוא הוציא מכיסו פנקס צ'קים, וכתב משהו.
"כשנפגש כאן עוד שנה, ותחזיר לי את הכסף". חייך, השאיר את הצ'ק על הספסל, והלך.
המנכ"ל הביט על הצ'ק ונדהם השם שהופיע שם היה "וורן באפט", אחד מעשירי תבל.
והסכום היה 5 מיליון דולר.

פתאום הוא הרגיש איך קומתו מזדקפת, איך ריאותיו מתמלאות אויר, ואיך מבטו מתיישר קדימה. הוא צעד למשרדו, הניח את הצ'ק בכספת, ואמר לעצמו: "עכשיו שיש לי את הגיבוי של 5 מיליון הדולרים האלה", אוכל לעשות את מה שצריך לעשות.

הוא החל לנהל משא ומתן לפריסת חובות מול הספקים. הגדיל את האשראי מול הבנקים. קידם את העובדים הטובים ופיטר את הבינוניים. יצר שיתופי פעולה חדשים והשיק שירות חדש בעל ערך מוסף. והעסק? העסק חזר למסלול ההמראה.

שנה לאחר מכן, המתין המנכ"ל לפגישה עם וורן באפט. הוא החזיק בידו את הצ'ק, אותו צ'ק שהחליט לא להפקיד, הצ'ק שהעניק לו את הבטחון לעשות את מה שנכון לעשות.

וורן באפט אכן הגיע. צועד לעברו ומחייך. 
הוא התיישב על הספסל כשאשה במדים לבנים רצה אליו ותפסה אותו בידו "זו פעם אחרונה שאתה בורח לי ככה! ותפסיק להטריד אנשים ברחוב", היא נזפה בו. 
ואז פנתה אל המנכ"ל "אני מקווה שהוא לא הטריד אותך, הוא בסך הכל זקן חביב שסובל ממחלת נפש. הוא מסתובב ומציג את עצמו בתור וורן באפט. אני מקווה שתסלח לו".
המנכ"ל ההמום הביט בצ'ק שבידו והבין – זה זיוף של חולה נפש.
כל הזמן הזה הוא חשב שיש לו 5 מיליון דולר מאחד המשקיעים הטובים בעולם. וזה היה בלוף. 
אבל הזיוף הזה העניק לו את הבטחון לעשות את הדבר הנכון.
בעצם, היכולת לעשות את הדבר הנכון, תמיד היתה בידיו, בתוכו.
ועם המחשבה הזו, הוא חייך לעצמו, והלך לקנות גלידה, בדרך חזרה למשרד.

קודם כל תאמינו בעצמכם. יש לכם כוחות להתמודד עם כל מה
שהעולם משליך לעברכם.

שבת שלום לכולם!

לפני 10 שנים. 1 במאי 2014 בשעה 19:21

התאווה מרעידה ומנסה להתפרץ.
מבקשת ביטוי,דורשת סיפוק.
רוצה הכול ולא יודעת
מאיפה להתחיל.

התשוקה מכה בנו גלים גלים,
שפל וגאות שזורות אחת בשנייה.
מתואמות והאדווה מחבקת אותנו
בחול מקררת את חום הגוף הקודח.

לרגע עוזבים וכמיהה נובטת
וגופנו מתייסר למגע.
מחשבות רצות וגורמות
לכאב ראש,לתעתועי קינה.

כשהשחר מפציע מאיר את החדר,
מביטה בך עטוף בקורי שינה.
אז היא מרימה את ראשה בענווה
צובטת הלב ,מזכירה שהיא קיימת
ומונה את תבליניה,
האהבה.

לפני 10 שנים. 18 באפריל 2014 בשעה 4:23



עצמאית בשטח
מציאותית לבטח.
מתפזרת ברוח
לא עוצרת לנוח.


מתנהלת בעצמה
את הראש לא מפנה.
אוהבת את החיים
עושה חיים משוגעים.


צוחקת מתבדרת
לכולם מספרת.
העבר מאחוריה
העתיד לפניה.